בעלי הפרס עד עתה : ד. מלץ בעד ספרו "מעגלות" (הוצ' "עם עובד" תש"ה), יצחק למדן בעד ספרו "במעלה עקרבים" (מוסד ביאליק, תש"ו) רחל כצנלסון בעד ספרד, "מסות ורשימות" ("עם עובד'/ תש"ו)' אברהם ברוידס בעד ספרו "מאדם לאדם" (מוסד ביאליק, תש"ח).
יעקב דורי (דוסטרובסקי)
נולד באודיסה (רוסיה), בשנת תרנ"ט (8.10.1899), לאביו אברהם צבי דוסטרובסקי ולאמו מרים בת יצחק לוינסון. ב-1905 השתתף האב בהגנה העצמית היהודית, בעת שהשתוללו הפרעות באודיסה ביזמתם ובהדרכתם של שכירי השלטון הצארי. הצבא, שנועד לפי המזימה להשתלט על העיר אחרי טביחת היהודים, הוכרח להכנס אל העיר שהיהודים נשארו בה בחיים משום שהגנו על עצמם בנשק. והפילו כמה מהפורעים. השלטון זמם איפוא, לענוש את "הרוצחים היהודים", ובתוכם גם אותו. אך הוא התחמק מפני בלשי השלטון ונמלט לארץ-ישראל, בד. היה מובטח מפני השנותן של צרות כאלה, שבן בארץ-ישראל הגן השלטון הרוסי, באמצעות הקונסול ומשטר הקאפיטולאציות על נתיניו, אף על היהודים, אפילו מפני שוטריו של השולטן. אולם הוא לא יכול לתזות אז מראש, שגם בארץ יהא צורך בהגנה עצמית בנשק ושבנו הקטן עוד ימלא בה תפקידים מרכזיים.
האב החל לעבוד כפועל ברחובות ואחרי כשנה באו בעקבותיו אשתו ושלשת הילדים: שלמה, יוכבד ויעקב. הם נפגשו ביפו ואחרי זמן מועט עברו לחיפה והאב נכנס לעבודה בבית-החרושת "עתיד", שברבות הימים הפך לבית'החרושת "שמן" (האב נפטר בחיפה, כ"ה שבט תרצ"ב - 2.2.32).
בחיפה היה ביתם פתוח לחלוצים בדרכם מיהודה לגליל או להיפך, ובין באי ביתם היו גם חברי "השומר", שספרו על פעולות-קרב זעירות אך גם חריפות להגנה על הרכוש והנפש של ישראל מפני שוסים, וכן על מקרים חמורים, בהם נהרג איזה גנב או שודד והבחור שפגע בו הוכרת "להגר" מהגליל ליהודה. פעם ביקר עם אביו אצל חלוצים מכרים בסג'רה בימים ההם קן "השומר"/ גרעין ה"הגנה".
למד בבית-הספר הלאומי הראשון בחיפה, "אבטליה", שנוהל בידי פנחס כהן ממטולה, המשיך בביתהספר של חברת "עזרה" הברלינית ובבית-הספר הלאומי שנוסד בעת מלחמת-השפות וגמר במחזור הראשון של בית-הספר הריאלי.
בבית-הספר ארגן המורה פנחס כהן את התלמידים ב"אגודת משוטטים" להכרת הארץ וגם "לחיזוק הסדר והמשמעת בין החברים" (משימה של הכשרה צבאית שלא במתכוון) ויעקב שימש בה ראש קבוצה וקיבל את הכשרתו הראשונה בתיכנון, בהצטיידות ובניהול.
אחרי כניסת צבאות אלנבי לחיפה (23.9.1918) התנדב לגדוד העברי הארצישראלי ("גדוד 40 של קלעי המלך") ובהיותו במדים קיבל את תעודת הבגרות. התאמן במצרים והשתתף אח"כ עם הגדוד בשמירה על קן הרכבת קנטרה-לוד. נשלח מצרימה לקורס במקלענות. הועלה לדרגת סרג'נט וחזר להדריך את אנשי גדודו בנשק זה, ואגב מסר את ידיעותיו גם לאנשי ה"הגנה" על חוף ימה של תל-אביב, כמובן, בלי ידיעתה והסכמתי. של המפקדה הבריטית.
עם התפזרות הגדודים נשאר הוא בתוך מסגרת בת 65 איש, קצינים וסמלים, שלפי השמועה נועדה להיות גרעין לגדוד עברי קבוע להגנה על הבטתוו בארץ. והנה פרצו המהומות ביפו ב-1 במאי 1921 והוא חש עם חבריו ועם הלואיס-גאן שלו להגנה על בטחון הישוב ובמשך שלשת למים "הרביץ" במכונת-היריה כלפי הפורעים המנסים לפרוץ מעבר ממסגד חסן בק אל משכנות היהודים בנוה שלום ותל-אביב.
כאביו וחבריו באודיסה כך גם הוא וחבריו בארץישראל חטאו נגד מזימות השליטים הנכרים, שסוכניהם ארגנו את הפרעות והיו מעונינים מאד בהצלחתן, אלא שהיהודים הללו, וביניהם לובשי המדים של הוד מלכותו, הכשילו את המזימה. גם באן באו מעשי נקם מצד השלטון: פריקת הנשק מאונס, משפט צבאי למשתמשים בנשק הצבא בניגוד לרצון המפקדה העליונה (בלי פקודתה) ופיזור שארית הגדוד.
אז יצא לגנט שבבלגיה, למד הנדסה ארבע שנים והתמחה שנה וחזר הביתה כמהנדס-בנאי. עבד שלש שנים במחלקה הטכנית של ההנהלה הציונית, היה חבר פעיל ב"הגנה", ובמסעיו בישובים החקלאים בכל רחבי הארץ, התענין בשאלות ההגנה על המקומות לעת הצורך.
בראשית 1929 זנח את משרתו כמהנדס ונתמנה לסגנו של יעקב פת , מפקד העיר חיפה במחתרת מטעם ה"הגנה", ואח"כ למפקד במקום יעקב פת שהועבר למקום אחר. בימי מהומות תרפ"ט באותה שנה עבר את המבחן הראשון בהצלחה גדולה. שכן היה אז סוד גלוי בעתונות העולמית, שחיל-המלחים הבריטי שעלה אז על חוף חיפה הובהל שמה להגן לא על היהודים מפני הפורעים הערבים, אלא להיפך.