Volume 3

Page 1199

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

הראשונה לחזיתות שונות והשתתף גם בקרבות הקשים על הדרדנלים.

ב-1918 נשא לאשה את תמר בת אפרים מרימסקי.

בראשית 1919 חזר ארצה באחת האניות הראשונות שהפליגו מאיסטמבול, ובראשית 1920, נסע לאיסטמבול להביא הביתה את אשתו.

באיסטמבול הוקם אז מטעם הג'וינט משרד בהנהלתו של ד"ר ז. טיומקין לעזרת המוני הפליטים הבורחים מרוסיה הבולשבית. המשרד השתדל לסדר את הפליטים במקום או לעזור להם לנסוע לארצות אחרות, בעיקר לארצות הברית לפי דרישות קרוביהם. והואיל וגם ארץ ישראל באה בחשבון בתור ארץ קולטת פליטים לדרישת הקרוב הכללי, עם ישראל, נוסד באיסטמבול ועד מקומי של ציונים במטרה להשתתף למעשה בפעולות משרד הג'וינט ולהטות חלק ניכר של זרם המהגרים היהודים כלפי ארץ ישראל. לועד הזה הצטרף גם הוא ועבד במשך שנתים בסידור העליה משם ארצה, ותודות לטיפולו של הועד הושגה עזרת הג'וינט להעלאת 12.000.

כשחדל הג'וינט מתת את עזרתו לעליה יהודית לארץ ישראל חזר צבי שפירא ארצה ב-1922 בתקופת שלטונו של הנציב הרברט סמואל, ונתקבל לשרות המשטרה כקצין. עבד בתחנת המשטרה בפ"ת והשקיע מרץ רב בביעור כנופיות השודדים מהדרכים. אח"כ עבד בתחנות צמח, טבריה, נצרת וחיפה. בשנות 1928-32 גמר את בית הספר הממשלתי למשפטים, ואח"כ נתמנה לתובע כללי מטעם המשטרה בחיפה. ביולי 1935 התפטר משרותו במשטרה ומאז הוא פעיל כעורך דין בחיפה.

הוא חבר הועד הפועל הארצי של התאחדות בני הישוב, יו"ר אגודת לוחמי החזית (מהמלחמה הראשונה) בחיפה, וחבר בלשכת הבונים החפשים (חוקה סקוטית).

בשנת 1945 היה נשיא לשכת הבנאים החפשים "ראובן" בחיפה.

צאצאיו: לביאה אשת אברהם קרייזמן, בנימין , אפרת.

דוד דוידוב (רציק)

נולד בלודז, פולין, בשנת תר"ן (10.5.1890), לאביו יוסף ולאמו יהודית בת אברהם ולדר . בילדותו עבר עם הוריו לגרמניה ואחרי גמרו את בית הספר התיכוני למד במחלקות למוסיקה ולבמאות של הקונסרבטוריון המלכותי בלייפציג מפי הפרופסורים פרופט, מאריון ואחרים, ואח"כ שיחק על הבמה הגרמנית בהנהלתו של צימרמן.

כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה עבר ללונדון ושיחק על במות שונות באידית : ב"וונדרלנד תיאטר" של בלומנטאל , ב"ליריק תיאטר" של אפשטיין וב"פאוויליון תיאטר" של מושקוביץ . ב-1916 נסע לרוסיה ועבד כשחקן ובמאי בלהקת תיאטרון אידי יחד עם בלייכ מן. ערך סדרת הצגות בכל רחבי רוסיה, סיביר, יאפאן וסין (הראשון שהביא את דבר הבמה היהודית למזרח הרחוק). בינתים קדחה כל רוסיה במהפכה, ואז נסע דרך הודו מצרימה וב-1919 הגיע ארצה ברגל (מחוסר אמצעים לנסיעה).

יסד בארץ את התיאטרון המקצועי הראשון, "התיאטרון העברי" ואסף אליו את הכוחות הבמתיים שהיו פזורים בעיר ובכפר, בקיבוצים ובעבודות הכבישים. בין הכוחות שריכז ושצעדו את צעדיהם הראשונים על הבמה העברית בהדרכתו היו מרים ברנשטיין-כהן, פרידה כרמלית, שרה מלר, בנימיני ,

קלצ'קין, קוטאי, תאומי ז"ל, ליאוני. אוכסנברג, יעקב טימן, לונדון, נ. זיבל ועוד, וכדי להקל על מלחמת קיומם, שיוכלו להתמסר ליעודם האמנותי, יסד קומונה של אמנים. הציג בכל שבועים מחזה חדש ממיטב הספרות העולמית (איבסן, אנדרייב, סטרינדברג, הנרברנשטיין, ויניצ'נקו, יבריינוב, צ'חוב, גוגול ועוד) והיהודית (יעקב גורדין, ש. אניסקי, פרץ הירשביין, שלום עליכם, י. ל. פרץ ועוד) - ומספר הצגותיו הגיע ל-150 בקירוב.

ב-1925 הצטרף אל התא"י ("התיאטרון הארצישראלי" שנחשב אז כ"התיאטרון הלאומי", לפני בוא "הבימה"), ושיחק בו בכמה מחזות (ביניהם בתפקיד סנדר ב"הדיבוק"), ואחרי פירוק התא"י המשיך לשחק

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1199). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1199