גמר גימנסיה ולמד חימיה ופילוסופיה בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטה והוכתר בה בתואר דוקטור.
עוד מילדותו הושפע מהאוירה הציונית שבבית הוריו ובוינה הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה אחד מפעילי הקן הוינאי (מקור המחצבת של התנועה) שבהנהגתו היה ביחד עם ל. טלר ועם יהודה וואטנברג חתנו של הסופר ש. בן-ציון. היה חבר בחבורת "ירובעל" מיסודו של ד"ר זיגפריד ברנפלד (תלמידו של פרופ' ז. פרויד), שאליה צורפו כל סוגי המדריכים מתנועות הנוער היהודיות, ביניהם גם רוברט וולטש. היה מקורב לסופרים ואמנים המודרניסטים בוינה של אותם הימים וביחד עם חבריו הושפע מכך גם בפעולת ההדרכה. עד שמאיר יערי וד"ר א. רוזנבוים (כיום מנהל מחלקת החינוך של עירית תל-אביב) עוררו "מהפכה שמרנית" נגד הלך רוח זה.
עלה ארצה באניה אחת עם מאיר יערי בשנת 1919 . עבד בעבודות פרדס. הצטרף למתנדבים לעזרת תל-חי. היה שומר בתל-עדשים, עבד בכבישים ובעבודות בנין בתל-אביב. חלה בדיזנטריה ובקדחת כרונית ומחוסר אמצעים היה לן על שפת הים בתל-אביב עד שחברים אחדים העלוהו על אניה והחזירוהו לוינה לשם ריפוי. גמר שם את חוק לימודיו ופרסם את סיפורו הראשון "סוליקה" בקובץ "פרט" שיצא לאור בוינה (תרפ"ג) בעריכת ג. שופמן.
בשנת 1924 חזר לארץ ופרסם ספוריו ב"הדים" (במה ספרותית בעריכת יעקב רבינוביץ ואשר ברש). באותה תקופה התקשר קשרי ידידות עם אורי צבי גרינברג, שיסד וערך אז את ה"סדן". השתתף ב"סדן" ופרסם ב"הדים" ו"הפועל הצעיר" שורה של סיפורים. נכנס כחבר הקואופרטיב של "התיאטרון העברי" ועבד בהנהלתו. כעבור שנה עבר לתיאטרון האמנותי בהנהלת י. מ. דניאל (שבין חבריו היו מרים ברנשטיןכהן, גור, פינקל, קוטאי, קלצ'קין, בת-עמי ועוד) היה מזכיר התיאטרון. פרסם אז תכניות להצגות שהיו בעצם מעין במה לעניני תיאטרון. כן שמש כמתרגם ראשי של התיאטרון. בשנת 1927 הצטרף אל חבורת "כתובים" ופרסם סיפורים, מאמרים ובקורות תיאטרליות. בתקופה זו הופיעו שני ספריו "אור זרוע" מתקופת האינקויזיציה. בספרד ו"שערי טומאה" רומן מודרני.
בשנת תרפ"ז נשא לאשה את מרים בת ד"ר דוד לוין (יו"ר מרכז המורים בא"י ומנהל סמינר המורים בתל-אביב).
בשנת 1930 יצא בשליחות קרן היסוד לארצות אירופה המערבית. בוינה נפגש עם סופרים שונים ביניהם סטפן צווייג וריכרד בר הופמן, ותיכן יסוד חברה להוצאה דו-לשונית: כתבי סופרים יהודים הכותבים לועזית בתרגום עברי וכתבי סופרים עבריים בלועזית. אך הרוחות כבר היו עכורים באותה שנה והתכנית לא יצאה אל הפועל.
כעבור שנה חזר ארצה והמשיך בעבודתו הספרותית. היה חבר במערכת השבועון "טורים" בתקופתו הראשונה. כן השתתף ב"מחברות לספרות" (בעריכת י. זמורה).
בשנת 1934 התחיל לעבוד ב"חברה א"י לביטוח כללי", עלה בהדרגה למזכיר החברה.
בשנת 1943 חזר לעבודת הספרות כעורכו של המדור הספרותי ב"הארץ".
ספריו: "עד דכא" ("סדן" תרפ"ה), "אור זרוע" ("כתובים" תרפ"ט), מהדורה שניה "מחברות לספרות" (תש"ז), "שערי טומאה" (שטיבל תר"ץ), "גלגולו של אשן התליין" (תרצ"ב), "מזמור נקמה" תרפ"ח (ספריה קטנה בעריכת פ. גינזבורג), "חתולותי הלבנות" ("יחדיו" תרצ"ט), מהדורה שניה "מחברות לספרות" (תש"ג).
בכתובים: מחזה תנ"כי, מחזה מתקופת האינקויזיציה בספרד, רומן היסטורי מתקופת נוסעי הצלב, רומן מן התקופה המודרנית. סיפוריו הרבים מפוזרים בכתבי עת שונים וטרם יכונסו.
בשנת תש"א נשא לאשה את אטי לבית שטרן, גמרה סמינר למורים בוינה ועסקה בפדגוגיה- היתה חברה בתנועת הנוער היהודית הגרמנית "תכלת לבן". מן העובדות הותיקות במחלקה הסוציאלית של עירית תל-אביב.
בתו מאשתו הראשונה ; ורדנה בוגרת "הרצליה", חברת הפלמ"ח.
אליהו מייטוס
נולד בקישינוב (בסרביה) בו' תשרי תרנ"ג (1892) לאביו יואל, ממשפחות רבנים, ולאמו צייטיל לבית טפר, ששלשלת היחוסין שלו מגיע עד ר' לייב שרה'ס. קיבל חינוך עברי-תורני וכללי בחדר מתוקן ואצל מלמדים שונים. גמר גמנסיה באודיסה. למד פילולוגיה בפטרוגרד (קיבל שם תואר מוסמך למדעי הרוח) וכן בננסי (צרפת) ובריסל (בלגיה).
מנעוריו חבר במפלגת "צעירי ציון" ואחרי-כן מפעילי המפלגה ברומניה (פעל במחיצתם של יוסף שפרינצק, חיים גרינברג ויוסף ברץ שהיו בשליחות ציונית ברומניה). עיקר פעולתו היתה בשדה התרבות