Volume 3

Page 1267

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יוסף ניאגו

בן עזרא, - נולד בשנת תרכ"ג (1863) באדריאנופול שבטורקיה. את ראשית חנוכו קבל בחדר, ואחרי שהתיתם מאביו בילדותו, למד בישיבתו הפרמיה של דודו הרב רפאל, החכם-באשי האחרון למשפחת בכמוהר"ש באדריאנופול. שבטרקיה, עירו של יוסף הלוי, היתה עיר של חכמים וסופרים ומפורסמת בימים ההם גם בספריותיה העבריות, שעלו אח"כ על המוקד.

בגיל יותר מבוגר נכנס ללמוד בביה"ס של ה"אליאנס" בעירו ובימי מלחמת רוסיה וטורקיה (1878) כשעברה משפחתו לקושטא וגרה בעיר זו כשנתים, נכנס ללמוד בביה"ס של ה"אליאנס" שם, ובו למד עברית מפי המורה והמדקדק ר' מנחם פרחי, מחבר הספר "רב פעלים", שהיה גם סופרם של כמה עתונים.

כשגמר בקושטא את חול למודיו בבית הספר נשלח לפריז, ושם למד תורה ב- ""Ecole Normale Orientale" מפיו של הפרופ. המזרחן הידוע יוסף הלוי. לאחר ארבע שנים, עם סיום למודיו בביה"ס הנ"ל נשלח ע"י חכי"ח ללמוד את תורת החקלאות בביה"ס הגבוה לחקלאות שבמונפליה, כדי שיוכל אחרי גמרו את למודיו למלא את תפקידו של מנהל ''מקוה ישראל" במקומו של ש. הירש. נשיא ה"אליאנס" מר ש. ה. גולדשמיט, שהתענין באופן אישי בהתפתחות בית הספר החקלאי שביפו, קבל על עצמו את כל הוצאות הלמוד.

הצליח בלמודיו בבית הספר, ואחרי שסיימו, נשלח ליפו, כמנהל ביה"ס החקלאי "מקוד, ישראל" בשנת 1886.

במשך חמש שנים (1886 - 1891) שימש כסגני של המנהל ש. הירש, ואחרי שהירש נתמנה למנהל המושבות של הבארון מ. הירש בארגנטינה, נתמנה כמנהל ראשי. בתפקידו זה הכניס מהפכה גמורה בבל מנגנון בית הספר.

היה האגרונום הראשון בארץ, שהכניס שיטה חדשה ומשוכללת בכל המפעל ההתיישבותי שבארץ. בימיו נהפכה "מקוה ישראל" לחוה החקלאית היפה

ביותר, הקים בנינים מחוץ לבתי המגורים למורים ולפקידים, וחדרי שינה מרווחים בשביל התלמידים. הקים בית תפלה נהדר ואולמים מיוחדים לעיין ולמודים, בנה יקבים רפתות ואורוות, מעבדות לנסיונות כימיים, לולים למופת. הרחיב את הפרדסים וגני הירקות, הגדיל את שטח הכרמים, נטע עצי סרק והרבה לנטוע עצי פרי: שקדים, זיתים, רמונים, בננות, אפרסקים וכו'.

היה היוזם לייעור אדמות יבשות ואדמות בצות ועודד את נטיעת האקוליפטוסים, האזדרכת הברוש והרוביניה, המתאימים יפה לאקלימה ולאדמתה של ארץ ישראל. גם בגידול הירקות טיפל באופן מיוחד.

דאגתו המיוחדת, כמנהל "מקוה ישראל", היתה הבטחת עתיד טוב ובטוח לגומרי המוסד, ובניגוד לאלה שקדמוהו היה מאלה שעזרו ביסוד בית הספר העברי הראשון ביפו בשנת תרנ"ג.

שימש בהפקידו זה במשך 18 שנה רצופות.

לפי עדותו של הסופר והבלשן הידוע מר יהודה גור (גרזובסקי), שהיה במשך חמש שנים מורה במקוה, אמר לו נייגו, כי לו הסכימה חברת כי"ח לאכר את תלמידי "מקוה ישראל" שלא יצטרכו לנוד מצרימה, לבקש עבודה, לא היה עוזב את משרתו ב"מקוה ישראל".

בתקופת כהונתו זכה להיות נוכח בפגישת הד"ר ת. הרצל עם וילהלם קיסר. לפי הוראותיו העמידו הפועלים שער כבוד מכוסה פרחים וירק, מורי בית הספר והתלמידים עמדו בשער וקיבלו את פני האורחים רמי המעלה. ביום ההוא ובהזדמנויות אחרות הראה את עצמו כיהודי גאה ואוהב עמו.

מסבות משפחתיות הוכרח לעזוב את משרתו זו, וקבל מנוי מטעם חברת יק"א להיות המפקח הראשי על כל פעולות יק"א בארצות מזרח התיכון ובמזרח כולו, ובתפקיד זה שימש במשך עשרים שנה. במשך כל השנים טיפל בצד החקלאי של מושבות יק"א בקפריסין, אחוזת סלובודקה-ליסנה אשר בגליציה, במשתלת סורוקי בפלך בסרביה, ב"מסלה חדשה" שליד קושטא ועוד.

בתקופה הנ"ל השיג רשיון מיוחד מהממשלה המרכזית בקושטא לעסוק בנסיונות חקלאיים חדשים ובקשר עם זה נסע שלש פעמים לארם נהרים לשם חקירות מדעיות. את תוצאות נסיעותיו אלה פרסם אח"כ במחקרים חשובים שבהם דיבר על אפשרויות התישבות יהודית במושבות שונות.

כאחד מענפי פעולתו החשובים נחשב הטיפול במושבות יק"א בארץ ישראל. פרסם מלבד הנ"ל גם מחקרים רבים על ארץ ישראל : א) על גדרה וואדי חנין, קסטיניה, חדרה וסג'רה ; ב) על גזר וואדי חווארת; ג) על הקרקעות בסביבות טבריה, גשר ובנות יעקב; ד) על חורן, גולן ובשן.

בשנת תרע"א נכנס ל"בני ברית" ונבחר בשנה ההיא לראש הלשכה, ובתפקיד זה שימש עד יומו האחרון.

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1267). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1267