נסיה של קפלן, ושם לימד את התלמידים לפי השיטה של "עברית בעברית".
השיטה הזו, כמו בכלל הלמודים בעברית, לא מצאה חן בעיני שלטונות ההשכלה הצאריים, והוכרח להתפטר ממשרתו זו, ובעזרתו של מ. אוסישקין פתח "חדר מתוקן" על טהרת הלאומיות. ה"חדר" התקיים רק שלש שנים, ואחרי שמצבו החומרי של ה"חדר" התערער, הסכים להצעת אוסישקין לעלות לארץ ישראל.
בשנת תרס"ד הגיע ארצה ונתמנה למורה בבית הספר לבנות ביפו. עד מהרה יצא שמו כפדיגוג מומחה, הוזמן לירושלים, כדי לנהל את בית הספר "למל".
אחרי מלחמת העולם הראשונה נבחר לראש מרכז המורים בא"י. באותו פרק זמן נתמנה למורה בבית המדרש למורים בירושלים. עשר שנים עמד בתפקיד זה, ואח"כ נתמנה למדריך פדגוגי למורים צעירים. מספר שנים היה גם מזכיר ועד הלשון העברית. בשנת תרצ"ד יצא לפנסיה.
פרסם הרבה מאמרים, רשימות וספורים בעתונות העברית בארץ ובגולה. חלק מהחומר הנ"ל יצא גם בצורה מקובצת. רשימת הספרים שלו: כתבי ח. א זוטא, בשלשה כרכים (1931), "בראשית דרכי", זכרונות (1932), "ודרכי הלמוד של התנך, שני כרכים, (1934), "תרבות יהודי אשכנז וצרפת (1936).
חיבר גם ספרי למוד: "זרעים" כריסטומתיה (יחד עם אז"ר), "דברי ימי עמנו", שלשה ספרים (יחד עם י. ספיבק), "קדמוניות" (יחד עם שטרנברג) ו"בינו ימות עולם'', פרקי היסטוריה, שיצא כבר אחרי פטירתו.
נפטר בירושלים ביום ד' אלול תרצ"ט.
צאצאיו: יצחק (סופר), אליהו, נתן, ציונה אשת אפרים זוננשיין, יונה אשת ירחמיאל צסיס.
יהודה ליב (לב) בינשטוק
נולד בעיירה לוקאצ'י, פלך ווהלין, בשנת תקצ"ו (1836), לאביו משה אברהם . למד בחדרים עד גיל 9 שנים. אז פורסמה פקודת הצאר ניקולאי הראשון בדבר חובת-צבא קיבוצית של היהודים, שלפיו הוטלה על כל קהלה מכסת נפשות שהיא חייבת לספק בכל שנה לצבא, וכתוצאה מזו החלה שיטת ה"חטיפות" (חטיפת ילדים ונערים בידי בעלי-זרוע, שכיריהם של תקיפי הקהלות, ומסירתם לחינוך בידי גויים מחוץ לתחום הישוב היהודי ברוסיה הפנימית, כדי להרחיקם מאורח חיים יהודי ולחנכם לחיילים רוסיים). לשם הצלתו מגורל זה הכניסו אביו ללמוד בגימנסיה הממשלתית בז'יטומיר, ואחרי שנה נתקבל על חשבון הממשלה לבית-המדרש לרבנים אשר בז'יטומיר. (זה היה מוסד ממשלתי לתת לצעירים יהודים מעט ידיעה ביהדות והשכלה רוסית רחבה, למען יוכלו לשרת את הממשלה בתפקידי "רב מטעם"). אחרי גמרו שם את לימודיו ב-1858 למד בישיבה במוהילב-פודולסק להשתלם בהלכות איסור והיתר, שיוכל לשמש גם כרב לצרכי היהודים. ב-1860 נתמנה לרב-מטעם בז'יטומיר, ובמשך הזמן גם לסגן עורך העתון הרשמי של הפלך, מומחה לעניני היהודים ליד שלטון הפלך ("יהודי מלומד") - ומורה לדת ישראל בגימנסיה.
עסק בשאלות החינוך היהודית והחקלאות היהודית ברוסיה וב-1891 פרסם בחתימת "אוליאניקוב" מחקר על המושבות החקלאיות של היהודים בפלך "קאטרינוסלאב". כתב מאמרים בעתונות היהודית הרוסית ("ראזסווייט" של רבינוביץ, "ציון", "ווסחוד"), בע תונות הרוסית הכללית, וגם באידית (ב"פולקסבלאט" של צדרבוים וב"פולקסביבליוטק" של שלום-עליכם), ומכתביו רבי-הענין בשאלות הזמן, שהחליף עם סופרים ועסקנים, פורסמו בעתונים ובמאספים שונים. מקצתם, שנכתבו ברוסית, פורסמו בתרגום עברי ב"מימים ראשונים" כרך ב' חוברת ה'-ו'. תרגם לרוסית את "האבות והבנים" של מנדלי מוכר-ספרים.
ב-1880 עבר לעיר-הבירה פטרסבורג והיה שם