Volume 3

Page 1284

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

המשיך גם בדמשק בהגשת עזרה לפליטים ולאסירים מדיניים יהודים מהארץ.

אחרי תבוסת הטורקים חזר לתל-אביב והשתתף בחיי הצבור והחברה של הישוב הגדל והולך. היה חבר משפט השלום העברי, השתתף ב-1924 ביסוד בנק אשראי ומ-1927 היה חבר הנהלתו.

נפטר בתל-אביב, ט' אב תרצ"ז. (7.7.37) והובא לקבורה בראשון-לציון.

אריה ליב גיסין

נולד ביקאטרינוסלאב (אוקראינה), ח' אלול תרל"א (1871), לאביו ר' דוד (שו"ב ומוהל, ראה כרך א', עמוד

369). בתרמ"ג עלה ארצה עם הוריו והמשיך ללמוד בישיבה בירושלים. בתרמ"ז עבר עם הוריו לראשון לציון. אביו היה במשך שנים רבות מוהל במושבה וזמן-מה גם משגיח על הכשרות ביקב, ואריה החל לעבוד בחקלאות ובכרמים, ולאמו שרה (נפטרה בראשון לציון, ח' ניסן תרע''ד).

בחשון תרנ"ו נשא לאשה את רבקה בת שלום קונסטרום מירושלים.

באותה שנה נכלל בין 15 צעירי המקום ("הכורמים הקטנים") שקיבלו משקים בעזרת הבארון בנימין רוטשילד. עבד במשקו בשקידה והפריש מזמנו גם לפעילות צבורית בכל עניני המושבה וביחוד בעניני הקהלה ודרש קו ישר מעצמו ומחבריו. בתרס"ו נסע יחד עם דב חביב-לובמן לפאריס להשתדל בעד ביסוסם המשקי של 15 "הכורמים הקטנים" ובשובו משם נבחר לחבר למועצת אגודת הכורמים ויקבי ראשון לציון וזכרון יעקב והתמיד במשרתו זו כל ימיו. היה פעיל בהרחבת שטח המושבה, ברכישת אדמת "בית דגון" מצפון למושבה, שנועדה בעיקר למעוטי קרקע. ויחד עם חברו ישראל זיגר השתדל בהצלחה בעד רכישת אדמת "אחוזה" מסרפנד אל-חרב. יחד עם מרדכי ברלניצקי עסק בקבלנות ממשלתית לסלילת כבישים וסלל אף את הכביש הפנימי ברחוב רוט

שילד .בעסקנותו הצבורית הצליח ליצור יחסים טובים בין האכרים ובין פקידי הבארון וחברת יק"א.

במלחמת העולם הראשונה הגלוהו הטורקים לאנאטוליה ומשם לאיסטמבול. שם סבל רבות במחסור ובמחלות וכשחזר הביתה בסוף המלחמה לא חזרה לו עוד בריאותו הקודמת.

כשמחלתו חזרה ותקפה עליו הועבר לביתהחולים בירושלים, ושם נפטר ונקבר בהר הזיתים ביום ה' תשרי תרפ"ב.

צאצאיו: אבשלום, דב (שניהם נשאו לנשים את בנותיו של השו"ב מרדכי זינגר מראשון לציון), בנימין, שושנה אשת אהרן זינגר, דבורה אשת יצחק מורגנשטרן.

יצחק ברלוביץ

נולד בפאריס, בירת צרפת, בשנת תרנ"ג (22.12.1892), לאביו יוסף (מראשוני פתח-תקוה) ולאמו דינה בת ר' נחום ברנט (אחות העסקן ר' זרח ברנט, ממיסדי פ"ת ונוה שלום) בעת שהוריו גרו בצרפת, ובהיותו בן שנתים עלו אתו ארצה והתישבו בפ"ת,

למד ב"חדר" ואח"כ בביה"ס של הבארון רוטשילד (כיום ביה"ס פי"קא).

בן 12 הוטל עליו התפקיד החלוצי לכבוש ענףעבודה, שעד הזמן ההוא היה סגור בפני יהודים. אריזת פירות-ההדר אף בפרדסי היהודים היתה מונופולין בידי קבוצת ערבים (רובם נוצרים) מיפו ולא נתנו ליהודי לגשת לעבודה זו. והנה בשנת 1904 החליט פרץ פסקל , שהיה אז המפקח על האריזה בפרדסים מטעם חברת "פרדס", לשבור את המונופולין של האורזים הערבים, וכשמסר פסקל לקבוצה הערבית את אריזת הפרי בפרדסו עמד בתוקף על הדרישה, שהנער יצחק ברלוביץ יתקבל לעבודה כ"מנייר" (מרפד את הארגזים בנייר לאריזת הפרי), ואח"כ

התמחה גם בעטיפה ובשאר העבודות. בעקבותיו הסתננו גם יהודים אחרים לעבודות האריזה עד שראו הערבים כי המונופולין שלהם נתבטל. כדי להתנקם

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1284). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1284