Volume 3

Page 1287

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

אליעזר סלובס

לאביו מאיר מיכאל (טוחן) ולאמו דבורה בת יצחק. נולד בבריסק, טבת תרי"ט (1859).

קבל חינוך מסורתי. שירת בצבא הרוסי. עלה ארצה בשנת תרמ"ח והתישב בירושלים יחד עם אחיו יעקב, הקים טחנת קמח, ואחרי זה פתח בית מסחר לחמרי בנין.

מראשוני מיסדי שכונת "זכרון משה" בירושלים ומבוני בית הכנסת בשכונה. מהחברים הראשונים באגודת "אחוה". מבוני התלמוד-תורה בשכונת רוחמה (שעברה אח"כ לישיבת "עץ חיים").

נפטר בירושלים, י"ג אב תרצ"ט.

צאצאיו: ביילה אשת משה וייספיש, שרה קיילה אשת ראובן מנדלסון, מאיר מיכאל, רבקה אשת משה אריה כהנא,

יעקב. ד"ר אהרן יוסף ירמנס

נולד בוילנה, ליטא, בשנת תרי"ט (1859) , לאביו משה דוד (סוחר אריגים, שהיה שוהה רוב ימות השנה בהודו ובמרחקי אסיה ומביא משם אריגים ומשי לרוסיה) ולאמו חיה רויזה לבית האלפרין. בן חמש נתיתם מאביו. למד בחדרים והצטיין. כשגדל נכנס ללמוד במכינה של בית-המדרש לרבנים-מטעם בוילנה וגמר בו את הקורס של גימנסיה עד שקיבל תעודת-בגרות. היה מבאי ביתו של הבנקאי משה ויטקינד, שתמך ביד רחבה בבחורים מוכשרים ושואפים להשכלה, למד מבניו גרמנית והכין את בנותיו לגימנסיה ואחת מהן, חנה , נתארסה לו. שרת שנה בצבא הרוסי (כדין בעלהשכלה). נחשד במגע עם קבוצת מהפכנים ובהחזקת ספרות אסורה, אך החקירה ניקתה אותו מהחשד. למד רפואה באוניברסיטאות ברלין והאלה, ועל הרצאתהגמר לקבלת התואר דוקטור, היה עליו להגן (כמנהג) נגד פרופ' מרטין לוי וד"ר עמנואל לאסקר (אמן-השחמט הנודע). בינתים פגעה בבית אבי ארוסתו מגפת ההתבוללות, נשואי תערובת ושמד, ואז גמלה בו ההחלטה לעלות לארץ-ישראל עם אשתו תיכף אחרי הח

תונה. וכשחזר לוילנה אחרי שהוסמך ב-1886 לרופא כדי לשאת את ארוסתו לאשה, התנגד אביה לעליתם ארצה ואיים על הזוג הצעיר שלא יתן להם נדוניה. החתן החזיר לו את שעון הזהב ויתר המתנות שקיבל ממנו ואף פנקס החשבון בבנק ודרש שיעמידו את החופה באותו שבוע ואחרי כן יקח את אשתו ויסע עמה, וכן היה. (לאחר כמה שנים התחרט הבנקאי ויטקינד על יחסו הקשה והיה שולח כספים לחתנו ולבתו לארץ-ישראל, אבל הם החזירו לו את משלוחיו).

ב-1887 נסע הד"ר ירמנס עם אשתו לאיסטמבול, עבד שם בבית-חולים וקיבל חולים פרטיים בבית מרקחת של ליכטנשטיין, יהודי מליטא, בפרבר גאלאטה, והתכונן לבחינות כדי לקבל רשיון לעסוק ברפואה בארץ ישראל, ואשתו נתנה שיעורים בצרפתית, גרמנית ונגינת פסנתר, ובינתים נולדה שם בתם שרה . באותו הזמן שהה באיסטמבול גם הד"ר משה ואלאך לאותה מטרה עצמה ובסוף שנת 1890 הגיעו יחד ארצה.

הד"ר ירמנס קיבל עוד באיסטמבול כתב-מינוי מאת "אגודת אחים" מאנגליה ("אנגלו-ג'ואיש אסוסיישן") לשמש רופא ליהודי חברון, ובבואו ארצה התישב שם מיד עם משפחתו, קיבל דירה בביתו הגדול והמרווח של חכם נסים לאביא מחוץ לעיר, ובנותיו של זה הדריכו את אשתו בסידור החיים בעיר המזרחית. נתחבב על כל התושבים היהודים ונכבדיהם ורבניהם, כספרדים כאשכנזים, וכן על שרי השלטון הטורקים והערבים ואף על אנשי הכפרים והשבטים שבסביבה, שהיו מזמינים אותו לבוא אליהם ברכיבה על סוס ולרפא את חוליהם. ופעם, בשובו הביתה מאספה בירושלים באור לט' תשרי (ערב יום כיפור), הציע לו בעל החאן בעין-ערוב שישאר ללון אצלו עד הבוקר,

כי הדרך משובשת בשודדים, והנה בא ראש השודדים, ג'ענינה (שלאחר זמן נתפס וסיים את חייו על עץהתליה), והציע לו להוליכו בשלום על אחריותו עד שער העיר חברון, ואחרי שהביאו שמה הגיד לו את שמו. בשעות הפנאי היה פורש לבית-המדרש ולומד גמרא. הרבה לעזור לנצרכים והשתתף בהקמתם ובפעולתם של מפעלי חסד צבוריים: קופת מלוה, הכנסת כלה, חברה לטיפול בחולים ובדומה. כנציג חברת

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1287). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1287