בפולין. עזר הרבה בתזכיריו לכריתת החוזה המסחרי בין פולין ובין ספרד ופורטוגל וב-1930 השתתף במשלחת של ממשלת פולין שנסעה בענין זה לליסאבון וקיבל מכתבי-תודה מאת ממשלת פולין ופורטוגל ונתמנה לסגן קונסול-כבוד של פורטוגל בלודז.
בלודז היה פעיל בעניני צבור, ציונות ותרבות כחבר ועד הקהלה, חבר הועד הציוני העירוני, סגן חבר מועצת הסוכנות היהודית, ממיסדי הגימנסיה העברית "יבנה" (הראשונה בפולין בשפת-הוראה עברית), חבר "ועד בתי הספר התיכוניים" מיסודו של הד''ר ברוידה , חבר ועד "לינת הצדק", חבר ועד מרכז בתי היתומים והחוה "הלנובק", חבר ועד "חובבי שפת עבר" ואח"כ "עבריה" - "תרבות", חבר וועד "בית אולפנא", גבאי בית הכנסת הציוני "משכן ישראל" ואח"כ חבר ועד בית הכנסת הציוני "אהל יעקב".- - פרסם הרבה מאמרים, מכתבים והערכות בעתונים "הצפירה", "בדרך", "העולם" ובמאספים שונים ; בעתונים האידיים בלודז ("רשימותיו של סוחר", שלשים רשימות בהמשכים מנסיעותיו לפורטוגל ומחיי האנוסים שם - ועומד להוציאן בעברית מכונסות בספר, ועוד) ובמאספים שונים.
ביקר בארץ עם משפחתו בעת פתיחת האוניברסיטה (ניסן תרפ"ה) ועוד פעם לרגל מסע מסחרי בארצות המזרח הקרוב, ובמלחמת העולם השנית הצליח להנצל מידי הנאצים ולעלות ארצה עם רעיתו. השתתף עם הפירמות י. מ. סחרוב וש. ח. קוק בהתחלת יבוא חוטי כותנה וסחורות טכסטיל מהודו לארץ. יסד את החברה "טקסטרד" ואח"כ את החברה "אקסאימפל" והנו ממנהליהן.
גם כאן הוא פעיל בציונות הכללית, חבר ועד "ברית ראשונים - ארגון העסקנים הציונים הותיקים" (מעת שהתאחדו), ויו"ר ארגון יוצאי לודז. - פרסם הרבה מאמרים ספרותיים וכלכליים בעתונים "הארץ", "הבוקר", "הצופה" ובמאספים שונים. הכין בכתב ספר גדול בחמשה חלקים: אוסף מונוגרפיות "לודז" ועוד ספרים.
צאצאיו: יצחק (נמלט בעת המלחמה לרוסיה, חזר משם ועלה ארצה ועובד במחלקת הכספים של הסוכנות היהודית), שרה אשת ד"ר אלכסנדר שווארץ (חימאי במונטריאל, קנדה, בנו של הסופר והמשכיל ישכר משה שווארץ מזגירז' ואחיו של המהנדס שמואל שווארץ בליסאבון, מגלה האנוסים בפורטוגל), ד"ר אהרן (רופא מנתח, רופא נשים ולידות, עוזרו הראשי של הפרופ. ב. צונדק בבית החולים "הדסה" בירושלים).
מרדכי גולינקין
נולד במושבה החקלאית היהודית איזלוצ'יסטאיה. פלך חרסון, אוקראינה, י"ד אדר תרל"ה (21.3.1875), בשלשה חדשים אחרי מות אביו מרדכי (בעל משק באותה מושבה) לאמו אלקה בת חיים טופז (צובע בגדים בייקאטרינוסלאב), שהיתה אשתו השניה של אביו. אמו נושלה בידי יורשי בעלה מאחוזתו, חזרה לבית אביה, ושם החל בנה ללמוד ב"חדר", אח"כ עברה עמו לחרסון כדי לתת חינוך יהודי ותורני יותר טוב מהמקובל בעיר אביה וחיתה חיי אלמנות ודחקות והתמסרה לגדל את בנה לתורה. תוך למדו שם בתלמוד-תורה, שהיה מכין את חניכיו להמשכת לימודיהם בישיבות ליטא ופולין. נבחר בשנתו העשירית ל"משורר" (נער מקהלה) להחזן המפורסם פנחס מינקובסקי. שם קיבל את ראשית חינוכו המוסיקאלי ובן 12 חיבר קומפוזיציה לארבעה קולות בשביל "השכיבנו" ומינקובסקי קיבל אותה לשירה בבית-הכנסת, ואח"כ חיבר עוד קומפוזיציות אחרות בחזנות.
ניסה ללמוד בבית-ספר למוסיקה באודיסה, אך רמתו לא היתה גבוהה למדי. נסע לוארשה ולמד בקונסרבטוריון הממלכתי בשנות 1891--96. הצטיין בלימודיו והשתכר למחיתו משיעורים פרטיים במוסיקה, וב-2 ביוני 1896 קיבל את תעודת הגמר של המחלקה לקומפוזיציה. החל לעבוד כלחשן ומנצח המקהלה בהצגות אופרה בתיאטרון שברוסטוב על הדון, אח"כ עבד בעונה קצרה בריאזאן ושם אינה לו המקרה לנצח על התזמורת, והצלחתו פרסמה אותו ככוכב-ניצוח והוזמן לאופרה שבעיר פרם כמנהל מקהלה ומנצח-משנה.
בתקופת עבודתו בפרם נשא לאשה את הזמרתהשחקנית חנה ניוניה (בשמה האמנותי מארקובה) בת הסוחר יהושע לב מרוסטוב-דון ואשתו אולגה בת הסוחר וחבר העיריה היהודי זולוטאריב מטאגאנרוג, שבאותו זמן היתה היא הנפש היהודית היחידה, חוץ ממנו, בלהקת התיאטרון בפרם.
ניצח בקאזאן, סאראטוב, סאמארה, אסטראחאן. ניז'ני נובגורוד, חארקוב, קיוב, אודיסה, טיפליס, אירקוצק, ובעונות קצרות בכמה ערים אחרות ברוסיה; שנים אחדות באופרה הגדולה של "בית העם" בפטרבורג וב-1918 נתמנה למנצח ראשי באופרה מאריאנסקי בפטרבורג-פטרוגראד-לנינגראד, וגם אשתו המשיכה בקאריירה האמנותית. למרות ההגבלות שהוטלו על היהודים ברוסיה נתקבל כחבר שוה בכבוד ובזכויות בחיים האמנותיים