דברי ספרות ומדע מגרמנית, פולנית, רוסית, יידיש לעברית, כתב זכרונותיו וכמה סיפורים, צאצאיו : ד"ר יום-טוב, מאיר, צבי, הניה אשת צבי מצמן, נחמן.
אברהם בריל
נולד בקאב, רומניה, ה' אלול תרכ"ו (16.8.1866) לאביו חיים צבי (מראשוני זכרון-יעקב, מומחה לגפנים: נפטר בתל-אביב, ט"ז תמוז תרפ"ו) ולאמו פסה בת מנחם דב מפאריז (נפטרה בפאריס, ד' טבת תר"ץ והובאה לקבורה בת"א).
אחרי קבלו חינוך מסורתי וכללי עלה ארצה בן 16 (בתרמ"ב) עם הוריו ואחיו דן והתישבו בזכרוןיעקב בראשית הוסד המושבה. הצטיין בעבודות הנטיעה שניהלו פקידיו ומומחיו של הבארון בנימין רוטשילד במושבה ובסביבתה ונשלח להשתלם במדעי החקלאות והמטעים בצרפת, ואחרי גמרו את לימודיו בבית-הספר הגבוה במונפליה חזר ארצה ונתקבל לעבודה בפקידות הבארון ועם חילופי הרשויות המשיך בשרות חברת יק"א ואח"כ פיק"א כל ימיו.
נשא לאשה את ברטה לבית פראנק (אחות יצחק פראנק , מראשוני סוחרי העצים ביפו בזמן ההוא).
עבד בעקרון, בפתח תקוה ואח"כ בת"א כמנהל עניני יק"א-פיק"א למושבות הדרום ופעל רבות למען פיתוחן וביסוס אבריהן. נסע בשליחות מיוחדת לפלורדה ולקלפורניה שבארצות הברית והביא משם את האשכוליות והזן ואלנסיה של תפוזים ועוד כמה צמחי גידול חשובים ופעל למען איקלומם במטעי ארצנו.
במלחמת-העולם הראשונה היה בין ראשי הצבור המעטים, שהוטל עליהם למשוך בעול הפעולות והמאמצים להקלת המשבר ופגעי המלחמה ולשמור על הקיים בישוב. רוב הפקידים הגבוהים של חברת יק"א יצאו או גורשו מהארץ כנתיני האויב והוא נשאר ולדרי שת המצביא ג'מאל פחה אף קיבל עליו את הנתינות העותומאנית. הוזמן פעמים רבות עם יתר נציגי הצבור אל ג'מל פחה ואל יתר השליטים הטורקיים להתיעצויות בעניני טובת הצבור ולקבלת פקודות וגזירות שהוטלו על היהודים וכן הופיע בפני האדונים ההם בהשתדלויות להקלת הגזירות. השתתף במרץ רב במלחמה בארבה בקיץ תרע"ה, בארגון להספקת חטים לתושבי הארץ (במשלחת שהוזמנה לדמשק בשבט תרע"ו יחד עם אליהו קראוזה ואהרן אהרנסון) . הצליח בהשתדלותו בפני ג'מאל פחה לבטל את הפקודה להטלת "פיקוח על רכוש האויב" על משקי המושבות שאדמתם היתה רשומה על שם הבארון רוטשילד (נתין צרפתי) ועל מטעי כפר סבא, שאדמתם היתה רשומה בממשלה, בספרי האחוזה על שם נרסיס לוין (מראשי כי"ח ויק"א, נתין צרפתי), וכן להוציא מפקודת הגירוש הכללי בניסן תרע"ז את בעלי הכרמים והפרדסים במושבות יהודה, ויחד עם קראוזה הכן בעין יפה את רשימת האנשים והמשפחות, שהכרח משקי מחייב להשאירם במקומותיהם. בהשתדלויות אלה טען, שלא יתכן להפקיר לאבדון רכוש המהווה חלק חשוב במשק הארץ, שהבארון השקיע בו עשרות מיליוני פרנקים והמתישבים עשרות שנות עמל. ליתר חיזוק רמז לו, שהבארון לעולם אינו שוכח לאיש את הטובה שעשה לו... זאת לא היתה הצעת-שוחד גלויה, רק רמז עדין עטוף בנימוקים אנושיים ומעשיים, -- אך העיקר שפעל את פעולתו לטובה.
הצליה להשיג כספים מהיק"א בגרמניה (דרך תורכיה) לטובת המגורשים (המהגרים).
אחרי המלחמה המשיך בניהול עניני פיק"א ובעזרה לאברים לחיסול חובותיהם ולהשגת עצמאותם המשקית.
נפטר בתל-אביב, י"ז תמוז תרפ"ה (9.7.25) ונקבר בבית-העלמין הישן.
בנותיו: ססיל, רחל אשת ג'ק מוצרי ז"ל (קהיר), חנה אשת ד"ר שמואל ברוי ז"ל.
אלכסנדר סנדר הלוי-אפשטיין
נולד בשקלוב, מחוז מוהילוב, רוסיה הלבנה, בשנת תקצ"ח (1838), לאביו דוד משה (ממשפחת הלוי אפשטיין הנודעת עוד מרוסיה, קרוב למשפחת האדמו"רים לבית שניאורזון מליובאוויטש ולמשפחות גינז בורג, אלכסנדרוב, ריבלין, צייטלין , וכו' וכו') ולאמו העניה בת ר' נחום אלכסנדרוב . נתיתם מאביו בגיל רך מאד ועבר לבית אבי-אמו שהיה, כמו חתנו ר' דוד משה, מותיקי חסידי חב"ד.
לפקודת "האדמו"ר האמצעי" ר' מנחם מנדיל (בעל "צמח צדק ") מליובאוויטש, מיסד הישוב החב"די בחברון, עלה הסבא ר' נחום בשנת תר"ד ארצה והתישב בחברון והעלה עמו גם את נכדו אלכסנדר סנדר בן השש. כאן גדל ולמד בחדרים, בישיבה ובבית-המדרש