Volume 3

Page 1384

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

החזית המזרחית, ביחד עם ד"ר הרמן שטרוק, הנס גוסלר וארנולד צוייג.

ב-1916 נתמנה כמרצה פוליטי ע"י מפקדת הכיבוש של הצבא הגרמני בבריסל (בלגיה).

עידד וסייע להקמת הלהקה הוילנאית של התיאטרון היהודי בתקופת ימי הכיבוש הגרמני ובשנת 1923 סידר להם שורת הצגות תיאטרליות בברלין,

פרסם הרבה מאמרים על נושאים משפטיים וצייניים בעתונות הציונית בגרמנית ("די וועלט", "ידישע פרעסע", יודישע רונדשאו", "ברלינער טאגעבלאט" ו"פוסישע צייטונג" ועוד) בשנת 1903 יסד בברלין ביחד עם ד"ר מכס יונגמן את הירחון ציוני-סטירי "שלומיאל" לפי הצעת ד"ר ת. הרצל והאחים מרמרוק בגרמנית.

פרסם מחזות, ספורים וזכרונות: "תוהו ובוהו" בחלקו תורגם לעברית בעתון "הבקר" והוצג כמחזה בשפה ההולנדית - בהולנד) "הבדל- ותרועת הערב", "חמון" (טשולנט), "מנוסת המן" (על המגילה), "שלמה המלך והסנדלר שלמי" (תורגם לעברית ע"י נ. אלתרמן, והוצג "באהל" ב-1943), "משפחת היינה" הוצג ב"הבימה", בשנת 1946), "יעקב וכריסטיאן (הוצג ב"המטאטא"), "משפט על צל החמור", "וכרתות של יקה" (בתרגומו של דב שטוק, הוצאת "עם עובד'', ת"א, 1946).

היה היועץ המשפטי של איגוד סופרי גרמניה, ממיסדיו וחבר הועד במשך שניט רבות.

יו"ר לשכת בני-ברית "מונטיפיורי" בברלין.

הצטיין כעסקן צבורי והופיע כעו"ד בהגנת יהודי מזרח אירופה בגרמניה. ידוע כפולקלוריסטן מובהק וכבעל סגנון סאטירי שנון וחריף.

ב-1933 השתתף ביסוד החברה הבין-לאומית "אופה" לפילמים וקיבל פרס בעד יוזמתו. עם השתלטות שלטון הנאצים בגרמניה (1933) עבר לפריס ויסד שם ביחד עם דוד כהן ופ. גץ קבוצה ציונית בשם "אוסט אונד וועסט". כן יסד ביחד עם הבארון אלפרד גינזבורג, סינדיקט לתעשיה ומסחר להעסקת הפליטים מגרמניה ולהעברת הונם מגרמניה.

בשנת 1936 עלה לארץ להשתקע.

ברוך צ'מרינסקי

לאביו יעקב יהודה (מורה הוראה, שו"ב וסופר סת"ם, מחסידי סקוירה) ולאמו בריינה .

נולד בעיירה מוראפה, מחוז יאמפול, פלך פודוליה (אוקראינה). ז' אלול תרמ"ט (1889).

גדל והתחנך בעיירה קראסני, הנודעת ע"י הקבר שבמרכזה בסמוך לבית הכנסת, שנטמנו בו - החתן והכלה, שכנופיות חמלניצקי הפילו חללים מתחת חופתם בימי גזירות ת"ח ות"ט (1948-49). קיבל חינוך- מסורתי בחדרים ומגיל עשר למד בבית המדרש בפני עצמו ונרשם כחבר לחברת ש"ס.

הושפע משירי עם ושירי חסידים שאמו היתה שרה לו בערביי החורף הארוכים. עוד מילדותו הייתה לו נטיה לחקות את משחקי הבובות שהיו נערכים בעיירה וכן את עושה הלהטים שהיה מבקר מדי פעם בעיירותו. אחרי הפסקת הלימודים בערביי החורף, היה מאסף שמיכות ומוטות ברזל ומסדר בעצמו הצגות בובות לילדים, והיה מלוה את המשחק בנגינת חליל ושירים שחיבר בעצמו, בהתאימו את המשחק לפרשיות השבוע. במשחקים אלה היה מחקה את הגבאי, הבטלן, השמש וכו'. נסה גם את כחו בציור ובחבור שירים ופזמונים לכבוד פורים.

החל בחשאי לקרוא ספרות השכלה ואת השפה הרורית באמצעות ספרי למוד, שקנה במחיר שכר מלאכתו: ציורי נוף, "מזרחיים" לבתי כנסת, פיתוח חותמות, חריטה בעץ, חקיקה באבן של ציורים וקלפי משחק ל"חנוכה".

כשנתגלו בו סימני אפוקורסות אלו, הביא אותו אביו לפני ה"צדיק" מסקבירה, כדי שהלז יוכיח אותו ויתקן את דרכיו, אך גם "הרבי" הזה שימש לו חומר להצגה וחקוי ובכל הזדמנות היה מציג את "הרבי" ו"הגבאי" שלו ומחקה בכשרון את העויותיהם.

בגיל 16 עזב את הבית ונשלח ללמוד בישיבה, אך גם שם היה בשעות הפנאי מתקה את אנשי סביבתו. בהיותו בגיל יותר מבוגר רצה לברוח אל העיר הגדולה. לשם כך פנה אל יהושע שטיינברג - בוילנה וביקש את עזרתו ;פנה לסטודנטים מכירים שהללו יעזרו לו לצאת מן המיצר.

לאידיש נתקרב הודות לספורו של שלום-עליכם: "הדוד פיני והדודה רייזה" הספור הזו, עשה עליו רושם גדול והיה מקריא לחבריו קטעים ממנו. אח"כ הושפע גם מכתבי מנדלי וח. נ. ביאליק. מהספרות הרוסית התחבבו עליו פושקין וקולצוב,. שאהב לדקלם משיריהם.

עבר לויניצה, העיר היותר גדולה בפודוליה אליה היו מזדמנות להקות נודדות של משחקים באידיש, ונפגש שם עם כמה מהשחקנים שביקר בהצגותיהם.

התכונן לעמוד בבחינות הבגרות כאקסטרן בכדי להכנס אח"כ לטכניון, לשם זה עבר לאודיסה, למד שם באולפנה לציור על שם הצייר רינגוואלד. אח"כ התכונן להכנס לישיבת "רב צעיר" (הרב חיים צרנוביץ), אך באמצע הבחינות נאסר לזמן מה כחשוד בהשתייכות לסו

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1384). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1384