קראו לו בערבית: אביו של אליהו מאיר) נתפרסם לתהלה עד למרחקי הנגב.
בראשית תרע"ג הציעו לו הד"ר א. רופין והד"ר י. טהון מטעם המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית לנהל את המשק והנטיעות בנחלת "ג'ממה" שנרכשה בשביל אגודת "שארית ישראל" שבמוסקבה על מנת להכין לחבריה אחוזות-מטעים בארץ. הוא יצא שמה עם גיסו שמעון שווארץ ועם הבילויים יהודה צלליכין מראשון לציון ודב אריאל ליבוביץ מגדרה, ואחרי שהללו קבעו שאפשר לפתח את המקום לפי התכנית, הסכים לקבל עליו את אחריות ההנהלה. תוך ביקוש שם עברי לנקודה החדשה, פתח את התנ"ך ונתקל בהושע ב' כ''ה, בפסוק "וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה", והחליט לקרוא לנקודה בשם רוחמה . כתב את הצעתו לאגודה במוסקבה, ובדרך נפגש מכתבו עם מכתב מאת ש. י. וליקובסקי, מנהל האגודה במוסקבה, שגם הוא נתקל בפסוק זה ומציע ג"כ את השם רוחמה , וכך נקרא שמה כשנחנכה בלילה הראשון של חנוכה תרע"ג.
בקיץ תרע"ד נסע להזמנת החברה "שארית ישראל" למוסקבה, מסר דו"ח על מצב הנחלה והשתתף בעיבוד תכניתה לעתיד (יחידות-משק בנות 250 דונם כל אחת, ולפועלים הקבועים בית ומשק-עזר בן 5 דונמים לכל אחד), ויומים אחרי פרוץ מלחמת-העולם הראשונה הגיע חזרה ארצה. העסיק רק פועלים עברים והוכיח שאף מבחינה משקית טהורה כדאית העבודה העברית יותר מהזרה. בגלל המלחמה נותק מבעלי הנחלה שברוסיה ולא יכול לקבל מהם כספים, ואז לוה כספים ומישכן את אחוזתו הפרטית שבראשון לציון, כדי להמשיך בעיבוד המשק, ברוחמה. בנקודה זו, שהיתה קרובה לחזית עזה - באר-שבע הגיש עזרה רבה באוכל, בלינה ובהלבשה ליהודים שעבדו בצבא ובפלוגות העבודה הצבאית התורכיות בדרכם אל החזית וחזרה, ופעם נתן לאנשים כאלה אף את הבגדים שעל גופו. כמו כן נתן איכסון ועזרה לעובדים במלחמה בארבה במדבר ואף לאנשי ניל"י (אם כי חשד בהם שהנם עסוקים בפעולות אסורות, שלא לפי רוחו), וכן הש תדל בעד שחרורו של אבשלום פיינברג בעת שנאסר בבאר-שבע, כשנתפס כמשוטט במדבר בנסיבות חשודות.
כפי שסיפר לאשתו ולבנו אליהו מאיר ביקר אצלו במשק רוחמה בזמן המלחמה, בדמות פרש בידואי שבא על גבי גמל מהמדבר, הארכיאולוג האנגלי הידוע ת. ה. לורנס , ששרת בתואר קולונל של האיטליג'נס הבריטי בנסיון לקומם את הערבים לפעולות נגד טורקיה וניהל אתו שיחה סודית ממושכת (מסתבר, שמאחר שנודע ללורנס כי הירשפלד נתחנך בנערותו באנגליה, ניסה לרכוש אותו לפעולות חשאיות לטובת הצבא הבריטי). הירשפלד הבטיח לאשתו ולבנו לספר להם את תוכן השיחה בשעת הכושר, אך לא הספיק, כי תוך נדודיו בנגב חלה במחלת טיפוס-הבהרות, שפרצה אז בארץ.
הבאר שחפר ברוחמה סיפקה מים לבידואי הסביבה ואף לצבא הטורקי, וכשנסוג הצבא הטורקי בראשית חורף תרע"ח אחרי תבוסתו בחזית עזה - באר-שבע מדרום הארץ, שלחה המפקדה ערבי רוכב על גמל להטיל פצצה לתוך הבאר, לבל יוכלו האנגלים לשתות ממנה, אך פצצה שהוטלה מאוירון בריטי פוצצה בדרך את הערבי עם גמלו ופצצתו, והבאר ניצלה מהרס ונשארה שלמה.
בכ"ד אדר תש"ד (19.3.44) חודש הישוב שם ע"י קבוץ השומר הצעיר מעמק זבולון "העמל".
החיילים הבריטיים חיבלו בבאר בעת החיפושים אחרי נשק ההגנה ברוחמה בשנת תש"ו.
נפטר בראשון לציון, ח' ניסן תרע"ח.
על קברו הוקמה מצבה מעמוד שיש, שמצא בסביבת רוחמה והביאו לראשון לציון.
צאצאיו: רחל לאה אשת יעקב ברכמן (ראשוןלציון), עליזה גרונה אשת אריה תגר (יוהניסבורג), אליהו מאיר (ראשון לציון), יעקב חיים (אפריקה המזרחית).
שמואל אשכנזי
נולד בירושלים, כ''ה אדר א' תרס"ב (4.3.1902), לאביו שבח (ממשפחה עובדת ויוצרת בירושלים) ולאמו רייזל בת עזריאל אשר פולנא .
למד בחדרים, בסמינר של חברת "עזרה" הברלינית, גמר את הקולג' האנגלי בירושלים, למד בביתהספר למשפטים של ממשלת המנדט בירושלים, גמר בו את המחזור הראשון והוסמך לעורך-דין.
היה מפעילי המכבי בירושלים.
אחרי גמרו את לימודיו עבד כפקיד בברקליס בנק ואח"כ נתקבל לשרות ממשלתי והגיע לדרגת פקיד ראשי במחלקה לעבודות צבוריות של ממשלה המנדט.
ב-1926 נשא לאשה את צפורה בת מנדיל הכהן מירושלים - נינו של ר' אליהו שלמה זלמן בסאן (שנודע בכינויי ר' אלי זלל'ס , ר' זלמן דוקטור , מתלמידי הגר"א, חבר לתנועת "חזון ציון" בשקלוב רכ