היה מזכיר "מועדון ארצישראלי לפאלאטליה" בת"א.
בתש"ח התגייס לצבא ההגנה לישראל ומשרת בו בתפקיד מהנדס. ארגן בצבא חוג בולאים.
בתו: אילנה.
הרב איסר יהודה אונטרמן
נולד בבריסק-דליטא, פלך גרודנה, י"ד ניסן תרמ"ו (1886), לאביו ר' אליהו (מורה לתנ"ך ותלמוד) ולאמו שיינה בת ר' אלחנן פישר . (משפחתו, מצד אביו ואמו, היו מצאצאי התוספות יום-טוב ושאול וואהל , "מלך פולין ליום אחד", כרשום בסדר היוחסין בספר "אור ישראל" של קרובו הגאון ר' איסר יהודה מאלין , שהיה במשך שנים רבות ראב"ד בבריסק ומנוחתו בירושלים).
התחיל ללמוד תורה מפי אביו ובגיל רך מאד כבר נתפרסם כ"עילוי". בן תשע נתקבל לישיבת בריסק והיה מתלמידיו של הרב שמחה זליג , ובישיבה כב"חדר" למד בכתות גבוהות בכמה שנים מכפי גילו. כשיסד הרב זלמן סנדר כהנא-שפירא את הישיבה במאלטש הזמין אותו שמה, ביחד עם המצוינים שבבחורי ישיבת בריסק, והעריכו וחיבבו מאד. אח"כ למד שנה בישיבת מיר מפי הגאון ר' אליהו ברוך קמאי, ושוב במאלטש ושם המשיך ללמוד גם מפי הגאון ר' שמעון שקאפ. אחרי שנשא לאשה את רחל לאה בת ר' צבי ילין המשיך להשתלם בתורה בישיבת וולוז'ין ושם הוסמך לרבנות על-ידי הגאון ר' רפאל שפירא . נתמנה לר"מ בווישנובה הסמוכה, יסד שם ישיבה שנתפרסמה לשבח עד כי גם ה"חפץ חיים" (הרב ר' ישראל מאיר הכהן) שלח את בן אחיו ללמדו בה, ושם כבר נתפרסם כדרשן ונואם. אח"כ שימש ברבנות בקהלות מוהילנה, אמסטיבובה, לונה ווליה ובפרבר גרודנה שמעבר לנהר נעימן, בכל מקומות כהונתו היה עוזר ויועץ לבני קהלתו בעניניהם ושוקד על תקנת עניני הצבור. ביחוד גדלה המשימה המוטלת עליו בגרודנה בשנות מלחמת-העולם הראשונה ואחריה - החזקת שרותי הצבור ומוסדות החינוך התורני וקימומם, ארגון העזרה לנצרכים בכו חות מקומיים ואח"כ בקשרים עם מוסדות מרכזיים במדינה ומחוצה לה, יצוג העדה והשתדלויות לטובת הכלל והפרט בפני שלטונות המדינה ושלטונותכיבוש זרים. כן פעל רבות גם בהיקף ארצי לביצור מעמד הרבנות וקימום בתי תלמוד-תורה והישיבות מהריסות המלחמה והיה מראש- המדברים והעושים בכינוסי רבנים ועסקנים.
היה מסור לחיבת ציון מבחרותו וכל שירי ציון הידועים אז היו שגורים בפיו. הצטרף לתנועת "המזרחי" מראשיתה והופיע בשמה כציר בקונגרס הציוני הי"ב ואח"כ בעוד קונגרסים אחדים ונבחר לועד המרכזי של "המזרחי".
בתרפ"ג נבחר לרב הקהלה בליברפול, אנגליה, ועד מהרה זכה לחיבה ולהוקרה גם מצד היהודים ה"ילידים", שלא היו נוהגים להגות אמון וכבוד לרבנים ממזרח-אירופה, הצליח בנאומיו ובהרצאותיו באידית ובאנגלית להחיות את הזיק היהודי של תורה ואמונה וחיבת ציון בלבות שומעיו הקשישים ובני הנוער וסטודנטים, וגם בחוגי נוצרים אנשי דת ותרבות נשמעו דבריו בהוקרה. פעל גם למען החיאת החינוך הדתי בליברפול וביתר הקהלות. היה חבר ההנהלה של מועצת יהודים ונוצרים מרבי המדינה ומגדולי המדע למלחמה באנטישמיות מגרמניה והמקומית, ובשנות מלחמת-העולם השניה עלה בידו לפעול רבות לטובת יהודים פליטים ועצורים, שהשלטונות אמרו להתיחס אליהם כמו לאויבים גרמניים, אף כי הם היו הנפגעים הראשונים של אותה איבה.
היה נשיא ועדי הקה"ק וקרן היסוד בליברפול וסגן נשיא בועדים הארציים של הקרנות בבריטניה ושנים אחדות היה נשיא המזרחי בבריטניה ותרם ממרצו ומפעילותו לחיזוק הציונות ומפעליה בכלל והמזרחי בפרט. התיצב לפני הרבה מגדולי המדיניות הבריטית לטובת הציונות ומפעליה ובהופעתו בשם המזרחי לפני ועדת-החקירה האנגלו-אמריקאית בעניני ארץ-ישראל וייצג את התביעה היהודית בתוקף ובכבוד.
ביום א' תמוז תש"ן נבחר לכהונת רב ראשי, לתל-אביב ויפו, שנתפנתה בעקב פטירת הרב משה אביגדור עמיאל, וביום ח' כסלו תש"ז הגיע לתלאביב (השלטון הבריטי בארץ אמר לתת לו רשיוןכניסה מתוך מכסת 1500 הרשיונות לחודש שהוקצבו לעולים ולשרידי-חרב, אך הוא לא רצה לתפוס את זכותו של יהודי אחר הזקוק לעליה ולהצלה. לבסוף נמצא פתרון, שינתן לו רשיון מיוחד מהסוג הניתן מחוץ למכסה ל"מומחים בריטיים" בענפים אחרים של השרות הצבורי, הבאים להזמנת השלטון, והוא יבוא כ"מומחה בריטי לרבנות"). עד מהרה נתחבב על הקהל ועל צבור אנשי התורה והדת בתור רב גדול וכדרשן ונואם מצוין ומשפיע, הן בדרשות ובהרצאות בהלכה ובאגדה והן בנאומים בשאלות הצבור והמדינה, וכן בפעולותיו לשיפור שרותי הרבנות והמשפט הרבני. כחבר מועצת הרבנות הראשית לארץ-ישראל רבה השפעתו בעניני הדת ובביצור מקומה במדינה בהיקף כל-ארצי.