Volume 3

Page 1528

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

ספרים עברית בשם "תל-אביב" ובית-מסחר סיטונאי להפצת ספרים בגולה. הוציא ספרי לימוד בטבע, ספרי קריאה לנוער, לצרכי בתי-הספר העברים בפולין וביתר תפוצות הגולה ומקצתם הגיעו לשימוש גם בארץ, וכן ספרים מסוגים שונים.

ב-1924 ביקר בארץ ובראשית 1925 עלה עם משפחתו והשתקע בתל-אביב. המשיך בפעילותיו כעתונאי ומו"ל, היה כתבו הקבוע של "היינט" וניהל את סניפו בארץ, כתב בקביעות גם ב"פרווערטס" וב"די צייט" ועוד. הוציא ספרים שונים, בעיקר אקטואליים, ביניהם "מלחמה ושלום בארץ-ישראל" (אלבום תמונות וטכסטים בעברית, אידית ואנגלית, 1930). ב-1933 ניסה להוציא בחיפה את השבועון "השער". אבל רק חמשה גליונות יצאו ממנו. ב-1936 חיסל את בית-מסחרו, וב-1938 הוציא את מפעלו הספרותי הגדול ביותר, הוא "ספר מאה שנה", שחיבר ביחד עם אליעזר שטיינמן (אנשי מופת וחלוצים ראשונים בארץ במשך מאה שנה ומעלה).

ב-1928 גאל מאת ראש עירית יפו שטח קרקע בדרך תל-ליטוינסקי, נטע פרדס, בנה בו בית גדול ובתים קטנים - והמקום התפתח לישוב בשם תל רענן. נוסד בו סנטוריום ופנסיון, שהושכרו אח"כ למוסד ילדים.

בשנות 1932/36 היה פעיל בקואופרטיב "אדיר" לשיווק פרי הדר ובהתאחדות האכרים. בשנת 1934 גאל שטח קרקע מידי הגרמנים בחיפה, ליד קרית אליהו, וחילק אותו למגרשי-בנין.

רבים ממאות מאמריו וכתבותיו בעברית ובאידית תורגמו גם לפולנית, אנגלית וכו'. נוסף על עניני ארץ-ישראל עסק גם באיסוף יחקירה בבלשנות אידית ובפולקלור יהודי. בין עבודותיו אלה יש להזכיר את מחקרו הגדול על הז'ארגונים האידיים (שפת הגנבים, ה"כלי-זמר" - המנגנים - והעגלונים), שיצא בקובץ הגדול "ביי אונז אידען" (וארשה, 1923), ועוד בכתובים.

מ-1948 מנהל ההפצה של האנציקלופדיה העברית (הוצאת "מסדה").

צאצאיו: גבריאל (מורה, במלחמת השחרור סרן, מפקד פלוגה בצבא ההגנה לישראל), בנימין ז"ל (קצין-תחבורה גדודי, בן 24 נפל בשעת כיבוש טנטורה ביום י"ד אייר תש"ח - 23 במאי 1948), רות אשת אברהם גולדשטיין בגבעתיים, משה (סופר לעניני ספורט בעתון "יום-יום").

ישראל לישאנסקי

נולד בקיוב, אוקראינה, בשנת תרי"ט (1859), לאביו הרב יעקב טוביה (רב בקיוב).

קיבל חינוך תורני וכללי.

נשא לאשה את עטרה בת שמואל צ'קרסקי.

חכר אחוזות ועסק במשק חקלאי. התמחה בכל ענפי עבודת המשק וביחוד בריפוי בהמות. הצטרף

לחובבי ציון ושאף להפעיל את ידיעותיו החקלאיות בארץ-ישראל, אך קשה היה לו לחסל את המשק ולאסוף מזומנים בסכום שיספיק לביסוס עתידו בחקלאות בארץ.

השלטון הצארי הקל עליו את הפרידה מאדמת רוסיה, כשגזר קשות על היהודים, אסר עליהם את חכירת האחוזות והישיבה בכפרים, וכך הוכרח להעקר ממקור מחיתו, ובמקום לנסות את מזלו בחיי אויר בעיר העדיף לעזוב את רוסיה ולהתחיל את חייו מחדש בארץ האבות.

בתרנ"א אסף את. משפחתו ושרידי רכושו ועלה ארצה. ישב כשנה ביפו ואח"כ בחיפה ובזכרון יעקב. ניסה להסתדר במשק חקלאי, אך לא עלה בידו. בסוף נתקבל בהמלצת הד"ר הלל יפה לרופא-בהמות בפתח תקוה, ובעבדותו זו המשיך עד סוף ימיו והיה לעזר לחקלאות העברית.

נפטר ביפו, כ"א תשרי תרנ"ט (1898).

צאצאיו: מרים אשת מאיר ימפולסקי (ממיסדי מתולה), פנינה אשת יעקב גולדברג ז"ל (ממיסדי מתולה), חיה אשת יעקב סחין ז"ל (מראשוני יבנאל), חנה (גרה בשאנחאי, סין), מרדכי (גר באנגליה), יוסף ז"ל.

נתן מור (פרידמן-ילין)

נולד בגרודנה, פולין, כ"ג סיון תרע"ג (28.6.1913), לאביו אליהו שמואל ולאמו חנה מרים בת ר' חיים פיינגולד. למד בבית-ספר עממי פולני ויהדות ועברית מפי מורים פרטיים. גמר גימנסיה עברית של "תרבות" בגרודנה ופוליטכניון בווארשה והוסמך למהנדס.

בשנת תרפ"ט נשא לאשה את פרידה בת שמואל וחנה פיינגולד.

הצטרף מנוער לתנועה הציונית-הרביזיוניסטית. היה קצין בית"ר בפולין (תרצ"ה-צ"ז), חבר מרכז הצה"ר

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1528). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1528