Volume 3

Page 1531

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

לפעול בשינוי-שם, אך בגלוי, כיתר התנועות והמפלגות בישראל. בנעילת כינוס "הלוחמים" ברמת גן (כ"ה אדר תש"ט), ניצח הזרם השמאלי בתנועה, ובין ההחלטות : שחרור א"י כולה מידי בל שלטון זר, הקמת משטר סוציאליסטי של בעלות לאומית על כל אוצרות הארץ ואמצעי הייצור. היא רואה את מעמד הפועלים כנושא העיקרי במלחמת השחרור, ואת "ההסתדרות" כמסגרת יחידה להתארגנותו המקצועית של הפועל העברי וכו'.

פסבד': מ. ברק, ב. שמר, ד. הררי.

בתו: דורית (נולדה ביום ט"ז השון תש"ט).

ברוך שפירא

נולד בקאמין-קושירסקי, פלך ווהלין (אוקראינה), כ"ח אייר תרפ"ג (14.5.1923), לאביו אליעזר (סוחר) ולאמו פסיה בת ר' יצחק פלוט (שו"ב).

בתרפ"ח עלה לארץ עם הוריו ומשפחתם. נתחנך בגימנסיה הרצליה ומהמחלקה השביעית עבר לקורס הימי של אגודת יורדי ים "זבולון", גמר אותו בתרצ"ח בהצטיינות וקיבל סטיפנדיה.

השתתף במלחמת עם ישראל נגד "הספר הלבן" על-ידי הדבקת כרוזים, נתפס בידי שוטרים בריטיים, ובגלל גילו הצעיר לא הועמד למשפט פלילי, רק ניתנה לו פקודת מעצר-בית ללילות למשך שנה.

משפרצה מלחמת-העולם השנית הלך והתנדב בלי ידיעת הוריו לחיל-התעופה הבריטי, עוד לפני הנתן צו המוסדות לגיוס, והוא אז בן 16 וחצי, אך בלשכת הגיוס מסר גיל גבוה יותר והאמינו לו. לאחר שנתקבל, כתב להוריו בקשה, שלא יגלו את גילי האמתי ולא יעשו כלום לשחררו, כי ברצונו להשתתף בראש מורם נגד האויב הנאצי העמלקי. שירת כתותחן במטוסים בחזיתות המדבר המערבי, יון, כרתים, טוניסיה ואיטליה והשתתף בהפלת הרבה מטוסים גרמניים ובפעולות המיוחדות של מתנדבי ישראל לעזרת שארית הפליטה והעלאתה ארצה. קיבל ארבעה אותות-הצטיינות: כוכב 1939/45, כוכב אפריקה, כוכב איטליה ומדלית הגנה,

באיטליה השתתף בארגון קבוצת חיילים לשם התישבות על הקרקע אחרי המלחמה, שקראו לה "נבו" (ראשי תיבות: נכה באויב ונשוב). שוחרר מהצבא ביום 18.4.46 וקיבל זמן-מה הכשרה חקלאית בנהלל לקראת התישבותו. מילא תפקידים ב"הגנה" כמדריך קבוצה דתית בפלמ"ח ועוד.

כשהחלה ההתקפה הערבית על הישוב ב-30.11.1947, ממחרת הכרזת ארגון האומות על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית עצמאית בחלקה, עזב את העיר החוגגת ויצא להגן על גבולותיה בפלוגות המיוחדות של המאומנים בנשק ובשרות צבאי. עמד בגבורה נגד התוקפים הערבים ועוזריהם הבריטיים. הועבר לירושלים והשתתף בהגנה עליה ואח"כ בהגנה על השיירות אלה והיה נוסע יום-יום בין ת"א לירושלים במכונית משורינת מסומנת - בפקודת המשטרה הבריטית ב"צבע יהודי" מיוחד, אות לפורעים, שהמכונית אינה בריטית ומותר לתקוף אותה.

ביום כ' אדר ב' תש"ח, כשהמשורין שבו נסע שקע בבוץ ליד חולדה הערבית (בדרך-העקיפין לירושלים), הותקפו ביריות משתי מכוניות משורינות של עיראקיים, שהבריטים נתנום להכנס ארצה להלחם ביהודים. הוא וחבריו השיבו אש לתוקפים, וגם לתגבורת שהזעיקו העיראקים באוטובוסים מהמחנה הצבאי שנמסר להם בואדי צראר, והפילו מהם חללים רבים. בקרב זה נפלו 17 מחבריו והוא נפצע קשה בשני כדורים בבטנו בשעה 10 לפה"צ, והמשיך לירות כל עוד עמד על רגליו, רק שני כדורים השאיר ב"סטן" שלו בשביל עצמו, לבל יפול חי בידי האויב. אך אסון זה נמנע ממנו, רק דם אבד לו, וב-7 בערב הצליחה התגבורת היהודית להגיע אליו, הוציאתו מבין 12 החללים הערביים שהיו מוטלים סביבו והובא לבית-החולים בראשון לציון. אחרי הניתוח שעשה לו הד"ר שטיין הועבר לביתהחולים הירקון בתל-אביב ושכב עוד יומים. היה בהכרה מלאה עד שעתו האחרונה. מבית-החולים עוד כתב מכתב לאחיו משה שהיה בשליחות באמריקה, הביע את דעתו השלילית על ערכם הצבאי של הלוחמים הערבים ודרש ממנו למהר הביתה למלא את חובתו להגנת המולדת. תוך הרגשה שכוח-חייו דועך והולך אמר לאביו: "אבא, עליך להבליג, אני את שלי עשיתי"- אלה היו מליו האחרונות.

נפטר ביום כ"ג אדר ב' תש"ח והובא לקבורה בכבוד צבאי בשדרות הקדושים והלוחמים בנחלת יצחק.

ביום מלאות שנה למותו מסרו הוריו ספר-תורה לזכרו לגדוד ששירת בו באחרונה.

יצחק אייזיק שפירא

נולד בויניצה, פלך פודוליה ואוקראינה), ו' אלול תרנ"א (1891), לאביו הרב יוסף (רב בויניצה למעלה מ-40 שנה, ממשפחת רבנים מפורסמת מצאצאי הרא"ש והרב נתן שפירא מקראקא, בעל "מגלה עמוקות"; עלה לארץ בשנת תרצ"ה ומכהן במחלקת משמרת שבת ובמחלקת הקידושין והגיור ברבנות הראשית בתל-אביב) ולאמו עטל בת צבי ויינשטיין מדרז'ני.

APA citation

Tidhar, D. (1949). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 3, p. 1531). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/3/1531