בתנועת העבודה הציונית ובתהליכי הגשמת החלוציות ועליה מהגולה.
באותה ועידת פראג קבעה ה"התאחדות" את היסודות הפרוגרמתיים שלה: חלוציות ועבודה בא"י וסוציאליזם עממי ונגשה לארגן ברוחם את "העליה השלישית" מראשיתה ואף עולה בידה להגשים חלק ניכר מתכניתה זו.
השתתף בועידה הציונית העולמית הראשונה שהתכנסה אחרי מלחמת העולם הראשונה בלונדון וביחד עם ברל כצנלסון ודוד בלוך בלומנפלד עמד בה בראש משלחת פועלי א"י והיה מראשי המדברים בשמה.
בקונגרס הציוני ה-12 (1921) - הראשון לאחר מלחמת העולם הראשונה - עם הקמת האקזקוטיבה הציונית הנבחרת בנשיאותו של ד"ר חיים ויצמן, נבחר לחבר בה.
בתור חבר האקזקוטיבה הציונית ושל הסוכנות היהודית עמד בראש מחלקת העבודה ואחרי כן בראש שתי מחלקות: העבודה והעליה.
בתפקיד חבר האכזקוטיבה הציונית והסוכנות היהודית שימש במשך 7 שנים.
מהפעולה הישובית והתרבותית הענפה, יש לציין את דבר היותו אחד היוזמים העיקריים להקמת אסיפת הנבחרים והועד הלאומי ליהודי א"י, אשר בו היה חבר קבוע בהנהלה משך שנים רבות. כמו כן היה ממיסדי בנק הפועלים וחבר בהנהלה הראשונה שלו.
אחרי צאתו מאכזקוטיבה הציונית, היה חבר פעיל בנשיאות הקונגרסים ובנשיאות הועד הפועל הציוני.
לאחר פטירתו של מ. אוסישקין (י"ב תשרי תש"ב) היה החבר המרכז בנשיאות הועד הפועל הציוני ועד היום הוא היושב ראש בפועל של הועד הפועל הציוני. כמו כן חבר הדירקטוריון של קרן היסוד. ממיסדי ההסתדרות העובדים הכללית, ובמשך כל השנים חבר הועד הפועל של ההסתדרות, חבר במועצת עירית תל-אביב.
בספטמבר 1934 נכנס לעבודה פעילה בועד הפועל כמנהל מחלקה.
באפריל 1945 נבחר כמזכיר הראשי של ההסתדרות.
ב-1948 כש"הבימה" חזרה מארצות הברית התחולל בה משבר חומרי ורוחני שהתיש את כוחותיה זהיה חשש שעל התיאטרון הלאומי הגדול בא הקץ. הוקמה ועדה צבורית בראשותו של שפרינצק והצליחו להצילה מפירוק.
ב-ח' תמוז תש"ח (15.7.48) נבחר כחבר ויושב ראש מועצת המדינה הזמנית.
לאחר הבחירות לאספה המכוננת נבחר ב-ט"ו בשבט תש"ט (14.2.49) כיושב ראש הכנסת הראשונה בישראל.
בחדשים אפריל - אוקטובר 1949 בעת העדרו של נשיא המדינה ד"ר חיים ויצמן מן הארץ, שימש כנשיא המדינה בפועל.
במשך שנות חייו בארץ היה בשליחויות שונות באירופה ובאמריקה והיה קשור קשר אינטימי עם הגלויות שברוב ארצות אירופה. השתתף וניהל עשרות ועידות וכינוסים ציוניים יהודיים, ובכל מקום היה הרוח החיה בהם. השתתף מפרי עטו בעתונים "אונזער לעבן" (ורשה), "הפועל-הצעיר", "דבר" ובעתוני אמריקה ואירופה. נאומיו נתפרסמו בכל כתבי העת בעולם היהודי. ממיסדי ומנהיגי מפא"י (מפלגת פועלי א"י), ובמשך כל השנים היה חבר המרכז וחבר המזכירות.
חבר הנהלת האיחוד הציונית העולמית "התאחדות". ברית הפועלים העברית הסוציאליסטית העולמית פועלי-ציון, (מאוחדים עם הברית צ.ס.) ומפלגת העבודה. לשפרינצק כשרון מיוחד לקרב אנשים. ביחוד עולים חדשים ובן לעודד כוחות צעירים.
רעיתו: חנה בת יצחק ונטיק (ז'וברק), מהגננות העבריות הראשונות ביפו, במקוה ישראל ובשנות הגירוש מיפו בעין-גנים, היתה חברה במרכז "הפועל הצעיר".
צאצאיו: יאיר (ד"ר לחימיה, ברחובות), עמירם (חקלאי, איש הבריגדה, משרת בצבא ההגנה לישראל בדרגת רב-סרן), נעמי אשת דב פריש (מורה בהשכלתה וחברת קבוץ "הזורע"), דוד ז"ל (היה מראשוני הטייסים של הפלמ"ח בארץ, השתתף בקרבות אויר רבים בנגב, בפעולת נחשון, בגליל ובעיקר בטיסות לירושלים. יחד עם חברו מתי סוקניק המריאו בכ"ו אייר תש"ח (4.6.48) להדוף את סכנת הפלישה של השייטת המצרית, שהתקרבה לחופי תל-אביב, הם הצליחו לפגוע קשות באוניות האוייב, אך נפלו על משמרתם, אחרי שעשו מעשי גבורה מיוחד במינו בתולדות התעופה).