אבי אמו הרב יצחק ואביו של זה, הרב יעקב מרדכי הירשנזון . היה במשך תשע שנים מנהל מחסני תיבות אריזה לפרי הדר אצל האחים רוקח ושות' ובמשך שנתים מנהל מחסני חמרי אריזה של חברת פרדס סינדיקט בשרון ובחדרה, ובשנים האחרונות מנהל מחלקת האינוונטר, המכבסה והמכונות בבית החולים הדסה על הר הצופים בירושלים והרבה להיטיב ולעזור לבני המושבות בכל הענינים שהזדקקו להם בבית-החולים, וכל הזמן לא ויתר על שאיפתו, שהביע אותה גם בשיריו להשתחרר מהתפקידים העירוניים ולחזור לעבודת האדמה.
בשנת תש"ג נשא לאשה את דבורה בת אברהם יצחק הויזמן .
משפרצה מלחמת הערבים בישראל והאנגלים מסרו בידי הערבים את הדרך מירושלים להר הצופים, שירת מרדכי בשמירה מזוינת על מרכז התרבות והריפוי של עם ישראל, המבודד והמנותק מיתר הישוב.
בשרותו זה נפגע בכדור אויב בעמדו על המשמר על גג בית החולים הדסה ונהרג ביום כ"ד אדר ב תש"ח (7.4.48).
צאצאיו: שמעון, מיכיה.
יוסף בנקובר (פוטרמן)
נולד בז'יטומיר, פלך ווהלין (אוקראינה), אלול תרס"א (1.9.1901), לאביו משה (סוחר, חניך ישיבה, משפחת חסידי קרלין) ולאמו מלכה לבית פוסטרנאק .
למד בבית ספר עממי רוסי (ולא קיבל חינוך יהודי) והמשיך בגימנסיה היהודית בקיוב. עם פרוץ המהפכה ברוסיה החלה תסיסה פוליטית בין האחים ואחיות. אחיו הגדול יעקב היה בונדאי ואחת מאחיותיו דוניה. ס"ד ואח"כ קומוניסטית, בנקובר הצטרף לתנועת הנוער הציונית הסוציאליסטית "דרור" שטיפחה ביחוד את הדיבור העברי. עבר עם חבריו בגניבה את הגבול לפולין, ונשלח מטעם תנועתו לעבוד ב"החלוץ" בווהלין הפולנית, שמרכזם היה בקובל. ב-1924 נשלח מטעם מרכז החלוץ לעבודה בוילנה.
ארגן בגליל וילנה את קיבוץ העליה הראשון "הכובש", שראשוני חבריו עלו לארץ ב-1925 ואחרי שהיה קצרה בפתח-תקוה הקימו את צריפיהם בכפר סבא, השתדלו להתפרנס מעבודה שכירה עד להתנחלותם.
ב-1925 נבחר ע"י החלוץ בפולין לועידה עולמית של החלוץ ולקונגרס הציוני בוינה. ניהל את מחלקת העליה של מרכז החלוץ לפולין בוארשה וב-1926 עלה לארץ בראש פלוגת "הכובש" בת 80 חבר וחברה. השתתף במאבק פועלי פתח-תקוה, כחבר פעיל במועצתם, על עבודה עברית ועל יום עבודה ופת לחם. משהתרכז כל "הכובש" בכפר סבא עמד גם שם בראש המלחמה נגד הכנסת ערבים ונגד עבודה בלתי מאורגנת - בעיקר נגד אנשי בית"ר, לעבודה בפרדסים, וביחד עם יתר חברי מזכירות מועצת פועלי כפר סבא נדון באורח אדמיניסטרטיבי על ידי מושל מחוז יפו לששה חדשי מאסר בכלא המרכזי בירושלים. ב-1934 עלה עם חבריו להתנחל בקיבוץ "רמת-הכובש" ובזמני הפנאי מעסקנות צבורית עבד בפרדסי המשק והסביבה.
ב-1930 נשא לאשה את פוליה בת דב זיליסט . השתתף בהקמת הקיבוץ המאוחד ע"י הצטרפות קיבוצי העליה אליו והיה מזכירו במשך ארבע שנים.
כשעלה ארצה הצטרף למפלגת "אחדות העבודה" ומאז התמזגותה במפא"י היה חבר מרכז המפלגה ובמשך 4 וחצי שנים, בהפסקות, מזכיר המפלגה ומ-1933 ציר לכל הקונגרסים הציוניים עד 1939 וחבר הועד הפועל הציוני במשך 12 שנה.
פעיל בהגנה מיום בואו ארצה. גמר קורס למפקדים והיה חבר למפקדה המחוזית של השרון, השומרון ופתח-תקוה.
במלחמת העולם ב' התנדב בין הראשונים לצבא הבריטי. שירת כקורפורל ואח"כ כסרג'נט ביחידת חפרים ארצישראלית ופיקד על מחלקה מעורבת של יהודים וערבים. הצליח להמלט מנפול בשבי הגרמנים ביון ובכרתים והשתתף בארץ בתעמולת גיוס נוסף לצבא הבריטי, ליחידות עבריות סוהרות במקום יחידות מעורבות עם ערבים ופקוד בריטי זר. עבר ליחידת