נהגים, הגיע לדרגת סרג'נט מיג'ר, השתתף במסע הנצחון של המחנה השמיני באל עלמיין, טריפולי עד איטליה ובקרבות הבריגאדה העברית בצפון איטליה ובמסע לתוך אירופה הכבושה המשוחררת, - בכל המקומות באירופה פעל למען הסעד והעזרה לעליה לאנשי שארית הפליטה.
כשחזר ארצה פורסם בהוצאת הקיבוץ המאוחד (בתור שי מאת החברים) ספרו "חמש שנים - יומנו של חייל עברי במלחמת העולם השניה". (מכתבים מהצבא - לבנו משה'לה).
בעת הפירוד במפא"י שהיה עדיין בצבא הצטרף לתנועה "לאחדות העבודה" ונבחר ברשימתה לקונגרס הציוני ב-1947.
אחרי כל קונגרס ציוני עשה חדשים אחדים בשליחות "הקיבוץ המאוחד" והמפלגה בהחלוץ, בקיבוצי הכשרה ובמפלגות הקשורות בתנועתו ובמשך הזמן ביקר בפולניה, צ'כוסלובקיה. בלגיה, צרפת, לוכסמבורג, שוויץ ואנגליה. ב-1947 יצא בשליחות הועד הפועל של ההסתדרות במשלחת למגבית ההסתדרות בארה"ב ובקנדה. נאם בליל החלטת לייק סכסס באספת רבבות יהודים בניו-יורק. בעת הדיונים בפלשינג-מידי לרגל סיום המנדט הבריטי והכרזת המדינה היה חבר הועדה המדינית המיעצת ליד משלחת הסוכנות בניו-יורק.
משחזר מאמריקה נכנס להנהלת מחלקת העליה בועד הפועל של ההסתדרות. היה חבר בועדת הבחירות המרכזית לכנסת הראשונה, נבחר למזכיר מרכז מפ"ם.
פרסם מאמרים "בקונטרס", "הפועל הצעיר" "עתיד" "באפרייאונג" ארבייטער שטימע, "דרור", "דבר" "על המשמר" "מבפנים", "אחדות העבודה" "החייל העברי" "במעלה", "צרור מכתבים". בנו: משה .
אסתר נאור (רזיאל)
נולדה בסמיראן, פלך וילנה (רוסיה) ח' בטבת תרע"ב (29.12.1911) לאביה מרדכי רזיאל (ראה כרך ב', עמוד 987) ולאמה בלומה בת ר' יהודה לייב גורדין .
אחיה היה דוד רזיאל מפקד אצ"ל שנפל בעירק, ראה כרך ב', עמוד 976.
עלתה ארצה עם הוריה בשנת תרפ"ג. למדה בבית המדרש למורות וגננות ע"ש לוינסקי בתל-אביב.
משנת תרצ"ה עבדה בהוראה בראשונה בירושלים, אחר כך בתל-אביב. בשנים האחרונות בבית הספר "אהבת ציון" אשר ברובו משמש לילדי העוני של השכונות.
משנת תרצ"ג חברה בבית"ר ובצה"ר. מפקדת ומדריכה בפלוגות הבנות. מדריכה בנשק ובעזרה ראשונה.
עם פרוץ המאורעות ב-1936 מצטרפת לארגון הלאומי ומארגנת את "התאום הלאומיים". משתתפת בשבירת ההבלגה ב"פעולת הרכבת". בשנת תרצ"ט קריינית ראשונה לתחנת השידור של האירגון הצבאי הלאומי (לפני הפילוג בין אצ"ל ולח"י).
בתרצ"ט נישאה ליהודה בן יוסף נאור (מפקד "פלוגת הכותל" ו"נחלת יצחק" של בית"ר. מפקד באצ"ל, אסיר קניה).
משנת 1943 חברה במפקדה של האירגון הצבא הלאומי. במרס 1944 נאסרה עם בעלה בשעת גלוי תחנת השידור בביתם על ידי המשטרה הבריטית. הובאה לבית לחם כשבביתה נשארו ילד בן 4 וילד בן שנה ומחצה והיא בהריון. נעשו מאמצים רבים על ידי הרבנות הראשית לשחררה. אך שוחררה רק כעבור שבעה חדשים ממש בימים האחרונים לפני הלידה.
שלש שנים היתה בפיקוח המשטרה אך לא הפסיקה גם אז לעבוד לטובת האירגון. לילדה שנולדה לאחר שחרורה קראה "אפרת" על שם בית לחם אפרתה. ביחוד התמסרה לפעולה למען גולי קניה אשר בעלה היה ביניהם.
אחר פיצוץ מלון "המלך דוד" נאסרה שוב והובאה ללטרון יחד עם כל אלה שהיו מתיצבים פעמיים ביום במשטרה. שוחררה ושוב שימשה כקריינית "בקול החרות" ו"קול החרות לנוער".
עם הקמת מדינת ישראל נבחרה כחברה לכנסת מטעם רשימת "חרות" שהיא אחת מפעיליה. בכנסת היא חברת ועדת התרבות.
בימי המחתרת פרסמה רשימות שיונות ב"המשקיף" ובעתונות "הקירות" של המחתרת, "המצודה", "בחרב", "החרות" והיתה חברת המערכת בעתונות המחתרת. כתבה בעתון הנוער: "בסער".
צאצאיה" אריה, דוד, אפרת .
הרב יעקב מרדכי הירשנזון
נולד בפינסק, רוסיה הלבנה, תקפ"א (1821), לאביו ר' צבי , למד בישיבות ליטא ורייסין והוסמך לרבנות על-ידי גדולי הדור.