תחררת וקיבל עליו את ניהול הועד הציוני למוראביה ושלזיה. ב-1920 נבחר ליו"ר ההסתדרות הציונית בצ'כוסלובקיה והתמיד בכהונתו זו קרוב ל-20 שנה, עד שעלה ארצה. התמסר לכל ענפי הפעולה הציונית. כתב מאמרים ונשא הרצאות תעמולה והסברה. פעל לטובת הקרנות, יסוד "החלוץ" וחוות הכשרה, עזרה לעולים מצ'כוסלובקיה ועוברים דרכה, יסוד "תרבות" והקמת רשת בתי-הספר העבריים והגימנסיה ברוסיה הקרפטית, שהיתה שייכת אז לצ'כוסלובקיה, הקמתם וביסוסם של ראשוני הקיבוצים של חלוצי צ'כוסלובקיה בארץ. פעל גם בחיי הקהלה ומוסדות סעד, ובכל המקומות השפיע ברוח ציונית ולאומית. השתתף בקונגרסים הציוניים למן הי"ב ואילך ותרם הרבה מידיעותיו ומתבונתו בועדותיהם לתקציב, להתישבות ועוד. נבחר לועד הפועל הציוני וגם לועה"פ המצומצם (בשנות קיומו של זה), לועדת הבנקים של ההסתדרות הציונית ולמועצת אוצר התישבות היהודים. היה במשך שנים נשיא בית-דין הכבוד של ההסתדרות הציונית וחבר בית-הדין של הקונגרס הציוני. הדריך והשפיע במשיכת הון ויזמה להחיאתה הכלכלית של הארץ.
את צאצאיו שלח לפניו להתחנך בארץ, בביתהספר המרכזי במשמר העמק, שגם למענו פעל רבות. בא לביקור ממושך בארץ בדצמבר 1936 ובפברואר 1939 עלה להשתקע בארץ, ומיד התמסר להמשכת פעילותו הציבורית והציונית בענפים רבים, כפי שאפשר לראות מרשימת תואריו שכל אחד ואחד מהם נקנה לו על-ידי פעילות מתמדת ומסורה, ואלה הם : יו"ר סניף התאחדות הציונים הכלליים בתל-אביב (מיד אחרי עליתו ארצה) וזמן-מה חבר מרכז הועד הארצי שלה, חבר נשיאות הועד הארצי של הקה"ק, חבר מועצת הועד הארצי של קרן היסוד, יו"ר קופת גמילות-חסדים שליד התאחדות עולי צ'כוסלובקיה, יו"ר קופת גמ"ח של מדור העולים שליד הסתדרות הציונים הכלליים, סגן יו"ר "המפדה האזרחי", יו"ר הנהלת השיכון האזרחי, חבר הנהלת הלואה וחסכון ת"א, חבר ועדת הבקורת של חברת "גאולה", מפעילי "בני ברית" ונשיא-לשכה לשעבר, יו"ר חבר הנאמנים של חברת "לידה", מקבל נכסים מטעם הבנק האפותיקאי הכללי, מרצה לתורת הביטוח וניהול משקים בביה"ס לגבוה למשפט וכלכלה בת"א, מפעילי חבל ימי לישראל ולפרקים חבר נשיאותו, היועץ הכלכלי של הקרן למפעלים קונסטרוקטיביים מיסודה של ההתאחדות העולמית של הציונים הכלליים, חבר המועצה של אגודת שוחרי האוניברסיטה, חבר ובמשך כמה שנים יו"ר בית-דין הכבוד של ארגון ציונים ותיקים (ברית ראשונים).
פעיל גם בחיי הכלכלה בארץ. השתתף ביסוד ביתהחרושת ללבנים "נעמן" וביהח''ר לאספלט בכפרמסריק ועוזר בעצה ובהדרכה לכמה מפעלי-תעשיה אחרים.
פרסם את הספרים והחוברות "ממשק" (הוצאת ביה"ס הגבוה למשפט וכלכלה, ת"א, 1946), "המשק המשוכלל", "דרכים חדשות לפוליטיקה הכספית" (הו צאת "ספרא", ת"א, תש"ח) ומאמרים בעניני כלכלה בעתונים ובירחונים.
צאצאיו: חנה (פעילה בשרות הבטחון, סמלית בח"ן), דבורה (חברה בקיבוץ להבות הבשן), אריה (חבר קיבוץ רשפים בעמק בית-שאן),
יוסף זונדל וסרמן
נולד בקאהיר, מצרים, ה' אלול תר"ס (30.8.1900), לאביו אליהו צבי (תלמיד חכם, בעל בית מסחר לבגדים, .מאכסנם ועוזרם של שד"רי מוסדות הישוב הישן בירושלים בבואם לקאהיר) ולאמו נחמה פייגה בת ר' חיים סלנט (בן הרב אורי שבתי דייץ, דיין בבית-הדין הראשון של עדת האשכנזים בירושלים) חתן הרב יוסף זונדל סלנט, ראה כרך א', עמוד 284).
בהיותו בן שנה וחצי חלה והרופאים יעצו חילוף אויר בשבילו. אז חיסל אביו את עסקיו במצרים, עלה ירושלימה עם המשפחה ופתח חנות מכולת בשכונת אבן ישראל. בן עשר נתיתם מאביו. בתרע"ג יצא עם אמו לאמריקה, וכשמתה שם אחרי שבועות מספר סירב להשאר בנכר וקרוביו החזירוהו ירושלימה. גדל בבית סבתו באשה סלנט. למר בת"ת ובישיבת "עץ חיים''. אחרי מלחמת-העולם הראשונה עבר ל"ישיבת המשתלמים", בה ניתנה לתלמידים גם השכלה כללית ופדגוגית כדי להכשירם להיות מורים בבתי-ספר דתיים. המוסד נתמזג עם בית מדרש למורים של המזרחי, בו המשיך ללמוד והוסמך למורה בתרפ"ב.
באותה שנה נשא לאשה את חנה בת הרב אליהו לנדא (ראה כרך א', עמוד 116) ובמשך עשר שנים היה מורה בת"ת "שערי תורה" בשכונת נוה שלום שביפו - תל-אביב.
הצטרף ל"המזרחי הצעיר" והשתתף עם חבריו ביסוד החלק שלהם בשכונת מונטיפיורי שליד תל-אביב, שם בנה את ביתו בין הראשונים ברחוב הנצי"ב, ובתרפ"ו היה מיוזמיו ובוניו של בית-הכנסת בשכונה