Volunteers needed for an exciting new digitization project. Click here.

Volume 4

Page 1651

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

קין וז'בוטינסקי כי "יש מה לעשות למי שיוכל להתחיל כחלוץ בעבודה זו" - והיא קיבלה על עצמה את היעוד החלוצי.

ב-1921 חזרה ארצה. הופיעה על במת החובבים שערכה את הצגותיה באולם "לורנץ" ביפו (בקרבת השכונות הישנות של תל-אביב שהלכה והתרחבה אז כלפי צפון) ואח"כ השתתפה עם מ. תאומי, מ. בני מיני, ליאוני ודוידוב ביסוד "התיאטרון העברי", שהיה התיאטרון המקצועי הראשון וערך את הצגותיו באולם "עדן" בארגונו האימפרסאריוני של מר אבר בנאל. אח"כ הצטרפו אל הלהקה גם ארי קוטאי, יוסף אוכסנברג, מיכאל גור (בן-מנחם), שלאחר כמה שנים נישאה לו. תפקידיה היו: אולגה ("בימי חיינו" לאנדרייב), גונדל ("אל נקמות" לשלום אש), הנסיכה די קרוסי ("ישראל" לאנרי ברנשטיין) ועוד, וזכתה לבקורת טובה בדעת הקהל ובעתונות.

ב-1923 יצאה להשתלמות בברלין. שם הצטרפה עם מנחם גנסין (כמנהל ובמאי), שמעון פינקל, בת עמי, ריטה גולדברג (מ"תיאטרון לילדים") ועוד, ויסדו להקה בשם תא"י (תיאטרון ארצישראלי), למדו מפי טובי המורים במקצוע (ביניהם מכס ריינהארדט), ואחרי מאמצים רבים הציגו ב"קומדיה וולטי" בברלין בבימויו של מ. גנסין את "בלשאצר" לג'ני רושה, בו מילאה את תפקיד לאה - השבויה היהודית וההצגה עוררה הד רב בעתוני ברלין.

חזרה ארצה עם התא''י, השתתפה בהצגותיו כשחקנית וכבמאית בתל-אביב וביתר המקומות בארץ, וערכה גם נשפי קריאה. יסדה וערכה את הירחון "תיאטרון ואמנות".

אחרי התפוררות להקת תא"י ערכה סיבובים בנשפי קריאה ודקלום בגרמניה, פולין, ליטא, לטביה, רומניה, בדרום-אפריקה וברודסיה (בשליחות "תרבות" שבליטא). בלודז יסדה וניהלה סטודיה עברית (בה למדה גם שחקנית "המטאטא" ב. זלצמן ). בריגה השתתפה כשחקנית וכבמאית בתיאטרון האידי, אך בשפה זו לא מצאה אפשרות שלמה של חויה והבעה.

אחרי חמש שנות שהותה בארצות הבלטיות חזרה ארצה עם בעלה, וכשלא נמצא לה מקום במוסדות-האמנות הקיימים ארגנה את להקת "הקומדיה הארצישראלית", בה שיחקה כמה תפקידים והמשיכה בהוראת אמנות הבמה (בתיה לנצט , מהתיאטרון הקאמרי, גם היא מתלמידותיה).

בעקב מהומות 1936 נשארה הלהקה בלי אולם והוכרחה להפסיק את הצגותיה. אז יצאה בשליחות הקה"ק לרומניה, הונגריה, בלגיה והולנד ופעלה כנואמת, מארגנת ושחקנית בנשפי קריאה בעברית.

על סף מלחמת-העולם השנית חזרה ארצה ועוסקת בהוראה מקצועית ובהופעות אמנותיות בקריאה בערים ובכפרים, בשרות אמנותי במחנות הצבא במלחמת-העולם, במחנות המחתרת של ה"הגנה" ואח"כ במחנות צבא ההגנה לישראל.

ספריה: "מפיסטו" - רומן בשני. חלקים (הוצאת "מצפה", 1937), "תבערה" - רומן (הוצאת נ. טברסקי, 1947), "בארץ אופיר" - פואימה (הוצאת "שבילים", 1938), תרגמה מרוסית את '"פולטאבה" לאלכסנדר פושקין (הוצאת "אחיאסף", 1946) וביחד עם אברהם לוינסון את "ספר יעקב ברנשטיין-כהן" - זכרונות ומאמרים של אביה. מפרסמת מאמרים, סיפורים ושירים ב"הארץ", "עתים", "על המשמר". "מולד", ''עולם האשה", "העובד הציוני", בקבצים א' וב' לזכר יהודי בסראביה ובירחון הספרותי "גאלדענע קייט" של סופרים עולים חדשים המנסים להמשיך בארץ העברים את הכתיבה בעברי-טייטש.

ב-1926 נבחרה כציר לאספת הנבחרים הראשונה מטעם תנועת הצה"ר, שהשתייכה אליה עד שנת 1932, ולפני שנים אחדות הצטרפה אל תנועת השמאל והיא חברה במפ''ם ופעילה בועדת התרבות של הסתדרות העובדים, בחוג לתרבות מתקדמת, וחברה בועד ובועד הפועל של ארגון אמני הבמות בישראל, שהשתתפה ביסודו ב-1948 ופעילה במאמצים לקליטת האמנים שבין העולים החדשים.

צאצאיה: דוד ברנשטיין-כהן (על שם אביה), אביבה גור.

יצחק גדליה בן-יעקב (ינקלזון)

נולד במאקארוב (מרכז חסידי, מקום שושלת האדמו"רים לבית הצדיק ר' נחום טברסקי) , פלך קיוב, אוקראינה, א' תמוז תרנ"א, לאביו הרב ר' זכריה ליב (מרבני העיירה) ולאמו נחמה (היתה מפרנסת את המשפחה בעשית שמרים ומכירתם לצרכי אפית חלות לשבת על סמך ה"זכיון" שנתנה הקהלה, לפרנסת הרבנים והדיינים המשמשים בקודש, במקום משכורת, כנהוג אז בהרבה קהלות בתפוצות ישראל).

למד בחדרים ובבית-המדרש עד גיל 14. עבר לקיוב והתכונן באופן פרטי לבחינת בגרות מתוך דחקות וסבל. היה זמן-מה מורה-בית במשפחה יהודית בכפר נאליוואיקובקה, התקרב לחקלאות שנתחבבה עליו וביחד עם שנים מחבריו, א. בן-ברק ונחום סנה (שנקראו "השלישיה ממאקארוב") החליטו להכשיר את עצמם לעבודה גופנית בכלל וחקלאית בפרט כדי לעלות לארץישראל ולעבוד בה. עבדו בשדה, בכריתת עצים ובעבודות גופניות אחרות, והוא עבד זמן-מה גם כעוזר בבית-מרקחת, והתכוננו לעלות יחד וליצור להם צורת חיים שיתופית בארץ. באו בקשרים עם הועד האודיסאי של חובבי ציון ועם "לשכת האינפורמציה" בארץ, ואם כי הידיעות שקיבלו על קשי החיים בארץ לא היו מעודדות, לא נרתעו מדרכם.

ביום ח' סיון תרס"ט הגיע ארצה עם שני חבריו ועבדו כפועלים חקלאים בזכרון יעקב. הסתגל לעבודה, נתחבב על חבריו הפועלים ואת שעות הפנאי בערבים היה מנעים להם בנגינה בקתרוס שהביא עמו מחו"ל.

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1651). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1651