Volume 4

Page 1664

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

רבה הראשון של המושבה וממיסדיה בשנת תקצ"ו; עלה ירושלימה בתרמ"ג ושם נפטר בן 90 בתרמ"ד.

למד בחדרים ובבית-המדרש והשתלם באופן פרטי בספרות עברית, בלימודים כלליים ובשפות. הצטרף לחוג הנוער "בני ציון והחליף מכתבים עם מרכזי הציונות שבאודיסה ובוילנה, עם חברת "גאולה" ועם אוצר התישבות היהודים בלונדון. היה פעיל גם בתנועת "ביל"ו החדשה" (ניי בילו), שהיתה גרעין ראשון לתנועת "החלוץ" וההכשרה החלוצית ברוסיה.

ב-1909 נשא לאשה את שרה בת יצחק שמשון רבין מזגוריצה שבאותו מחוז.

בזגוריצה היה מורשה הועד האודיסאי של "חובבי ציון" ופעיל באגודת-הנוער הציונית "התחיה" שרשמה אותו בתרע"ב בספר הזהב של הקה"ק.

ב-1910 בא ארצה לביקור ובעזרת מאיר דיזנגוף עמד להסתדר ולהשאר תושב בארץ, אך הוכרח לחזור מסיבות משפחתיות. יסד לו בית-דפוס והמשיך בפעילות צבורית וציוני. ב-1914 נתמנה באישור שר-הפלך למורשה מחוזי של החברה היהודית להגירה, שמרכזה בקיוב התנהל על ידי ד"ר מ. יוכלמן וד"ר מנדלשטאם. ב-1917 השתתף כציר בכנסיה הציונית השביעית הכל-רוסית בפטרוגראד והצטרף לפרקציה העממית של "צעיריציון". היה מזכיר בועדות הבחירות המחוזיות לאספה המכוננת הכל-רוסית ולועידה היהודית הכל-רוסית.

משסופחה בסראביה לרומניה אחרי מלחמת-העולם הראשונה היה ממארגניה ומפעיליה של "תרבות" במחוז, מפעילי הועד לעזרת הפליטים מאוקראינה, מעסקני "צעירי ציון-התאחדות", הקה"ק וקרן היסוד, חבר "ועדת העשרה" מטעם הג'וינט לעזרת הפליטים והשתתף בהתנדבות בפעולות של כל המוסדות והמפעלים האלה ובעידותיהם המחוזיות והארציות.

ב-1925 חיסל את בית דפוסן כדי לעלות ארצה, והנה פרץ המשבר הכלכלי בארץ ומנע ממנו את האפשרות לעלות. אז הוזמן לעבוד כמדריך ומארגן נודד מטעם הלשכה הארצית של הקה"ק, הושיב את משפחתו בקישינוב והמשיך בפעולתו זו שמונה שנים. בו בזמן ארגן בקישינוב, ביחד עם ד"ר אשר גולדשטיין ויוליוס גרינברג , את הועד למען בית-הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שבירושלים, שאסף ושלח אלפי ספרים ותעודות, ביניהם 2000 ספרים מעזבונו של האנטימולוג הנודע ד"ר גרסילשצ'יק , והשתתף בסידור תערוכת החומר ב-1935 בקישינוב לפני שליחתו לירושלים.

בספטמבר 1932 עלה ארצה כתייר וב-1935 העלה את בני משפחתו. נתקבל כגובה במחלקת המסים של עירית תל-אביב ואח"כ כפקיד במפעל המים. ,

ב-1935 היה מיוזמי ומיסדי "ארגון עולי בסראביה" ומפעיליו ומזכירו בהתנדבות בשנות קיומו, וכיום חבר המועצה של הועד לעזרת יהודי בסראביה.

עוד ב-1918 החל לאסוף בסורוקי חומר היסטורי מכל הסוגים לתולדות יהודי בסראביה (על קהלות, מוסדות, מפעלים, אישים, צילומים, העתקי מצבות ועוד),

-- ואת כל האוסף, המכיל אלפי תעודות ומוצגים הביא ארצה וממשיך גם כאן בפעולת איסוף החומר וריכוזו להקמת יד ושם לקיבוץ היהודי שהיה בבסראביה. ב-1938 ערך והוציא את הקובץ "בסראביה - ארץ-ישראל", בתש"ה הוציא את החוברת "בצל האילן", והנו מכין לדפוס מתוך אוסף החומר הרב שבידו את הספרים והמונוגרפיות "דפי בסראביה העברית", "כוס יגונים", "ספר עלילות הדם" וסדרת מונוגרפיות לעסקני יהדות בסראביה וקדושיה.

צאצאיו: שמואל (נפטר בדמי ימיו בתשרי תש"ה, לזכרו הוציא אביו את החוברת "נר נשמה" בתש"ו), רחל אשת יוסף טגן, בנימין.

פנחס גלובמן

נולד בשפיקוב, מחוז ברצלר, פלך פודוליה (אוקראינה) ד' אלול תרס"ד (15.8.1904), לאביו מרדכי (סוחר ומורה, ממיסדי החדרים המתוקנים בברצלב ובשפיקוב; ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה) ולאמו עדה (הודל) בת אברהם קליכמן.

קיבל חינוך מסורתי-לאומי אצל אביו וגמר גימנסיה רוסית בברצלב. היה בברצלב ובשפיקוב ממיסדי אגודת הנוער "פרחי ציון" שהצטרפה אח"כ לתנועת "צעירי ציון".

ב-1921 עלה לארץ בין ראשוני העליה השלישית, בקבוצה השביעית של העולים מרוסיה. בעת הצפיה באיסטמבול להמשכת הדרך הצטרף עם קבוצת חברים

לגדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור ויסדו מחדש, במושבה החקלאית היהודית הסמוכה "מסילה חדשה', את חות ההכשרה של "החלוץ" שנוסדה בראשונה על-ידי טרומפלדור בדרכו מרוסיה לארץ ב-1919.

שבועים אחרי בואו ארצה עם חבריו עלו ותקעו יתד בגבעה שנקראה אח"כ תל יוסף ועבדו ביבוש הבצות ובהנחת היסוד לנקודת ההתישבות של גדוד העבודה. בעת הפילוג בגדוד העבודה עבר עם העוברים לעין חרוד והשתתף בביסוס המשק ובהרחבתו במקומו הישן ליד המעין ואח"כ במקומו הקבוע, וכן בקביעת

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1664). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1664