גוף ואחרים. היה בין מניחי יסוד בית-הכנסת הגדול בת"א ובין שבעה הראשונים שיסדו את "אגודת תורה" ת"א, שקיימה שיעורי תלמוד בעברית למבוגרים ולתלמידי בתי-הספר ויסדה את ישיבת תל-אביב, ולאחר כמה שנים השתתף ביזמה ובפעולות להקמת הבנין של הישיבה (הנקראת על שם הרב הראשי. ר' שלמה הכהן אהרנסון זצ"ל) ברחוב טרומפלדור.
בשנת תרפ"ט ביקר במונטריאל (קנדה) ויסד שם סוכנות לקשרי מסחר עם א"י.
מראשי העסקנים בהתאחדות בעלי-בתים בת"א זה למעלה מחצי יובל שנים ובתפקידו זה נתן הדרכה ועצה למאות עולים חדשים ובוני בתים בדבר הדרכים היעילות להשקעת הון בבנין ועזר בכך להשתרשותם בחיי הארץ ולהגדלת מספר מקומות השיכון והדיור. כיום הנו יו"ר מועצת התאחדות בעלי בתים ובעלי רכוש בת"א, חבר הנהלת המרכז של התאחדות בעלי בתים בארץ, חבר הנהלת אוצר בע"ב בע''מ ת''א, חבר מערכת "עתון הבונים", שופט עירוני מ-1940 ואילך, סגן יו"ר הנהלת בית-הכנסת הגדול בת"א.
כתב בעתונים על בעיות השעה ב"הבקר" ו"הד הישוב''.
נרשם בח' תמוז תש"ז בספר הזהב לקק"ל מטעם הועד הפועל של התאחדות בעלי בתים בת"א "לאות הוקרה על נאמנותו ומסירותו לצבור בעלי הבתים בת"א ובארץ".
צאצאיו: יעקב (עו"ד), שאול (בעל ביח"ר מיכני).
צבי ברגמן
נולד בפינסק. רוסיה הלבנה, ב' אדר תרס"ט (26.2.1909), לאביו אהרון .
קיבל חינוך מסורתי ומגיל צעיר נתגלו בו כשרונות רבים בכל ענפי העבודה המעשית והיצירה הרוחנית. היה בקי בכל ענפי הספורט והצופיות, ידיו זריזות בכל מלאכת מחשבת, מחונן בכשרונות לשירה, נגינה, ציור, חיטוב וביחוד הצליח להתחבב על כל יודעיו כמנעים שעות החברה שנמצא בה בשיחתו בסיפוריו ובבדיחותיו ובאהבת-האדם ששפעה ממנו ועוררה הדי-גומלין.
הצטרף לתנועת בית''ר מראשיתה בגיל צעיר מאד ובמשך הזמן עלה לדרגת מפקד בקן באראנוביץ'. כשהציג קן "השומר הצעיר" באותה עיר ב-1931 את "מסדה" ליצחק למדן בהצלחה רבה והלהקה הדרמטית הוזמנה לסיבוב לשם הצגה זו בערים אחרות, הגשים בפועל את הפסוק "קנאת סופרים תרבה חכמה". במקום לחפש פגמים ביצירת היריב הכין את הלהקה הדרמטית של קן בית"ר להצגת "בר כוכבא" לשאול טשרניחובסקי, והצגה זו הצליחה כל-כך, שגם להקה זו הוזמנה לסיבוב עמה ברחבי פולין, בפעולה זו מילא את התפקידים של במאי, תפאורן, מנהל תכני, משקי ועסקי - ובתוך ההצלחה הכללית הכבירה קשה היה לקבוע באיזה מקצוע הצליח יותר.
בפברואר 1935 עלה לארץ בידים ריקות. היו לו אפשרויות להסתדר בהתעסקויות מכניסות הרבה, אך הוא העדיף לשמור לעצמו את החופש הנפשי לעסוק רק בדבר שיש לו נטיה אליו. הוא התמסר למלאכת אמנות האות העברית, וברחוב רב אשי בתל-אביב פתח לו תעשיה קטנה לחיטוב אותיות מעץ לצרכי דפוס ופרסומת. יצר טפוסים וסגנונות חדישים שנתקבלו לשימוש כללי והכניסו יופי רענן בדברי הדפוס והפרסום בעברית, חקר את התפתחות האות העברית מימים קדומים ועד ימינו, וזכה בעתונות לתואר "משורר האות העברית". ב-1938 הוציא את הקטלוג של יצירותיו, בו הודגמה עבודתו בדרך התפתחותה. השתתף בתערוכות בינלאומיות בניו-יורק ובאיסטאמבול, נתפרסם בחוגי מקצוע הגראפיקה השימושית בעולם והחלו באות אליו הזמנות לאותיות אף מארצות רחוקות ,מדרום-אפריקה ומארה"ב.
ביום 9.11.43 קודש לאח בלשכת הבונים החפשים "ברקאי" בת"א והיה אחד מפעיליה. נפטר בתל-אביב, ט' טבת תש''ה (25.12.44).
ד"ר אברהם שמואל יוריס
נולד בקולומיאה, מזרח גליציה, בחדש אדר תר"ן (8.3.1890), לאביו אשר (תלמיד חכם, סוחר) ולאמו מרים קופרמן .
למד בבית-ספר עממי יהודי מיסודו של הבארון הירש (שמטעמים פילאנטרופיים יסד והחזיק בתי-ספר בקהלות גליציה, כדי להעלות את יהודי המדינה ההיא משפל מצבם בעזרת ההשכלה), בגימנסיה ממשלתית פולנית ואח"כ פילוסופיה ומשפטים באוניברסיטת וינה והוסמך לד''ר למשפטים.
עוד בהיותו גימנאזיסט השתתף ביסוד חוג של אוהדים ל"פועלי ציון" בין התלמידים ובן 15 חיבר בפולנית חוברת הסברה על מהותה של המפלגה כתב שירים בפולנית, אידית וגרמנית, שמקצתן נתפרסמו בכתבי-עת. בשנות לימודיו בוינה היה פעיל במועדון "חרות" של הסטודנטים חברי "פועלי ציון'', ובו בזמן השתייכו למועדון זה גם ב. בורוכוב, ש. קפלנסקי,