בנותיו: אסתר (אשתו השניה של נושה נזמילנסקי, (ראה כרך ג', עמוד 1126), נחמה אשת יהודה (יוליוס) ג'ייקובס ז''ל (לשעבר פקיד גבוה במזכירות הראשית של ממשלת המנדט, נספה בפיצוץ מלון "המלך דוד" (ראה כרך אי, עמוד 443).
יעקב מושלי (חותם גם - יעקב העברי)
נולד בשכונת נוה צדק, יפו, בכסלו תרמ"ו (21.12.1885), לאביו זרח אלתר מושלי (ראה כרך א', עמוד 369) בן ר' אברהם אליעזר (ממשפחת הבעש"ט והחוזה מלובלין; עלה ארצה בן חמש עם הוריו בשנת תר''ח) ולאמו בובה יוכבד בת מאיד יהודה פישמן (ממשפחה ותיקה בצפת, שאבותיה נספו ברעידת האדמה בשנת תקצ''ז; נפטרה ביפו, כ"ב תשרי תרמ"ח).
למד בחדרים בביה''ס של אליאנס ביפו, בבי"ס טכני גבוה בגרמניה והוסמך למהנדס מכונות.
בהיותו בגרמניה נשא לאשה את מלני לבית כהן וחזר עמה למולדתו.
ב-1908 נכנס לעבוד כמהנדס בבית-החרושת למתכת ומכונות של ל. שטיין ושות' ביפו וחינך בו עשרות טכנאים ופועלים. עבר לחיפה ועבד זמן מה במפעלי וילבושיץ ומילר. ב-1910 הזמינתו הממשלה הטורקית לעבודה בסלילת קו הרכבת החג'אזית ובפעולתו זו עבר בשטחים נרחבים בסוריה, עבר הירדן וחג'אז מדמשק עד לעיר הקדושה מדינה, המשיך בסלילת הקו ובטיפול בהחזקת השרות גם לצרכי הצבא הטורקי בשנות מלחמת-עולם א' וקיבל שלשה אותות-כבוד גבוהים. המשיך בשרות הרבבות בארץ תחת השלטון הבריטי, היה מנהל בתי המלאכה של הרכבות בחיפה והגבוה ביותר בדרגה בין הפקידים היהודים בשרות הרכבת. המציא שכלולים טכניים שונים ברכבות ובעד המצאת בלמים (מעצורים) אוטומטיים לקרונות משא קיבל פרם מיוחד מאת הממשלה הבריטית. קיבל פטנטים על אמצאותיו לחיסון בתים נגד רעידת אדמה, בתים מוכנים מראש, שיטת בניה של 4 כנפות, שיטת אוורור אוטומטי בבנינים בכל ימות השנה וחלונות לתאורה בעקיפין, כלים מתקפלים להובלת מצרכים (ביחוד לחדרים), שכלול בבנית מנועי דיזל, ועוד.
יצג את ממשלת א"י בועדה לחלוקת רכבות חג'אז בין המדינות היורשות את הקיסרות העותומנית אחרי מלחמת-עולם א' וקיבל על שרותו המוצלח תודה מיוחדת מאת הנציב העליון. היה מקורב לשליטים רמי המעלה ומכובד עליהם ולא הסתיר תחת לשונו את דעתו עליהם ועל דרכיהם בשלטון. כהשנציב העליון סר ג'ון צ'נסלור ביקש ממנו להמציא מכונה שתשמיע בבת אחת את נאומיו בשלש השפות הרשמיות כדי לחסוך את זמנו היקר, השיב לו בעצה טובה, שיקצר בנאומיו. כשהעניקו לו את הנתינות הבריטית לאות תודה על שרותיו לממלכה והמנהל , הכללי של הרכבות בארץ שאל אותה מה תתן לו נתינות. זו, השיב, כי מעתה יהיה בארץ לפחות נתין בריטי אחד שיתמוך בלב שלם בבניו הבית הלאומי העברי.
בשנית עבודתו בשרות הרכבות (1918/33) הדריך מאות בעלי-מקצוע בעבודות טכניות שונות ורובם הפעילו אח"כ את ידיעותיהם בבנין התעשייה העברית באזור חיפה.
תמך ביסוד הבמה העברית בארץ יחד עם מ. גנסין ובמפעלים אחרים של הרבות ואמנות.
יסד בצלע הכרמל שבונה קטנה ויפה, בלי להפיק ממנה כל רווחים לעצמו. השכונה נקראת על שמו "שכונת מושלי" ולאות תודה והוקרה רשמוהו תושביה בספר הזהב של הקהק"ל.
בראשית 1934 יצא לפנסיה משרותו בממשלה ערך מסע סיור ממושך באירופה ובארה"ב ואחרי שובו יסד יחד עם המהנדס נחום אפשטיין (בנו של הסופר-המחנך ד"ר יצחק אפשטיין את מפעלי המים למפרץ חיפה והנו מנהלם בפועל. כן נרשם כסוכן פטנטים מוסמך. רכש פרדס ועשה בו נסיונות, שכלולים ושיפורים ופרסם את מסקנותיו לתועלת הרבים. לשם הרחבת אפשרויות השיכון בארץ עסק ביצור בתי-תועלת שאפשר להעביר את חלקיהם ממקום למקום ולהקימם במהרה. בית גדול הקים בשבי ציון ואחד בפרדס כץ.
מפרסם מזמן לזמן את דעותיו והצעותיו בענינים צבוריים, מדיניים וכלכליים במאמרים בעתונות ובחוברות.
חוברותיו: "תוצרת ההדרים היום ומחר" (1938: פרי נסיונותיו בפרדסו), "דרך היחידה לאומה העברית" (1943 - הצעה ודרישה למתן מעמד של דומיניון לארץ-ישראל) "הדרך לקיום התעשיה הארציש