בהיותו בכתה הרביעית היה מורו יוסף חיים ברנר , אשר השפיע עליו השפעה עמוקה ביותר.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נמצא עם תלמידי הגימנסיה שמצאו להט מפלט בשפיה ובזכרון יעקב. אחרי מלחמת העולם חזר ללימודים.
בהגיע הידיעות על המצב המתוח בגליל העליון, הצטרף אל הקבוצה האחרונה שיצאה לעזרת המגינים בתל חי. זה היה שבועיים לפני י"א אדר תר''פ הטרגי והוא אז בכתה השביעית של הגימנסיה. יחד אתו בקבוצה היו שרה צ'יז'יק , שנפלה אז בתל-חי, וד"ר גרי. אז נפגש לראשונה ולאחרונה עם יוסף טרומפלדור . מקומו בהגנה נקבע למתולה. לאחר י"א באדר עם עזיבת הגליל העליון, חזר לת"א והועמד יחד עם 2 חבריו אברהם פקטורי (היום בתל-יוסף) וזלמן הוז , לדיון בפני הנהלת הגימנסיה על הפרת המשמעת ועזיבת הלימודים ללא נטילת רשות. באספה כללית של ההנהלה, המורים ותלמידי הכתות הגבוהות שנתאספו להיות נוכחים בשעת המשפט, נאם נאום תוקפני נגד שטת החינוך של הגימנסיה והודיע שלאות מחאה הוא עוזב את המוסד. והדבר היה על סף עלייתו לכתה האחרונה.
לאחר שנרצח י. ח. ברנר (כ"ד ניסן תרפ"א) הצטרף לגדוד העבודה על שם "יוסף טרומפלדור''. עבד בסלילת מסילת הברזל בין ראש העין לפתח תקוה. תחלה כפועל בלבד, אח"כ גם כמורה. אז ערך את העתון הראשון של גדודי העבודה ; "מחיינו".
בסתיו 1921 לאחר שהות קצרה בעין חרוד, יצא לחוץ לארץ לתקופה של ארבע שנים. שנה אחת היה חבר מרכז החלוץ בליטא, ערך את עתון החלוץ, "על המשמר". שלש שנים שמש בהוראה בגימנסיות העבריות בוירבלן ובוילקומיר.
בשנת 1923 נשא לאשה את רחל בת אברהם יצחק שאבאשביץ'. בסוף 1925 חזר ארצה לאחר ששהה מספר חדשים באיטליה. בין השנים 1929 -1926 עבד כמורה לפועלים מטעם ועדת התרבות המרכזית של הסתדרות העובדים. בראשונה בראשון לציון 27 - 1926 ובחדרה 1928. אחר כך היה למרצה נודד ועבר בכל הנקודות. הרצה בעיקר על הספרות העברית החדשה.
ב-1930 יצא לביקור באמריקה. בניו יורק שמע שעורים במכון למורים של האוניברסיטה קולומביה ונתן שעורים בספרות עברית בבית הספר הגבוה למורים "הרצליה" וב"יידישער לערער סעמינאר" של ה"נאציאנאלער ארבעטיר פארבאנד''.
חזר ארצה ב-1931. מאז עד 1935 היה מורה ללימודים העבריים במחלקות התיכוניות של הגימנסיה "בלפור" בתל-אביב. ב-1935 כיהן כמזכיר סניף מפא"י בירושלים ושמע שעורים באוניברסיטה העברית.
באותה שנה נשלח על ידי המפלגה לפולין. נבחר מטעם הליגה למען ארץ ישראל העובדת בפולין, כציר לקונגרס הציוני הי"ט בלונדון (1935).
חזר ארצה ב-1936 והיה מורה בבית הספר המקצועי של שם "מכס פיין".
משנת 1937 עד 1942 מורה בבית הספר הריאלי בחיפה.
ב-9 ביולי 1942 התנדב לצבא הבריטי לאחר שהגיעה אליו הידיעה על רצח כל יהודי עיר מולדתו בידי הנאצים ולאור איום הפלישה הנאצית ארצה. היה טוראי ביחידת התותחנים העברית .אולם בפברואר 1943 נפגע בדלקת עצב הראיה בעינו השמאלית. שהה 70 יום בביה''ח הצבאי בנצרת ושוחרר מן הצבא.
לאחר רפויו חזר להוראה. שנתים לימד בבית הספר החקלאי במקוה-ישראל. בשנת 1945 אירגן את חגיגות יובל השבעים וחמש של מקוה ישראל וערך את החוברת "מקוה ישראל בת שבעים וחמש".
החל משנת 1946 הוא מורה בבית הספר התיכון העירוני א' בתל-אביב. (בית הספר הזה שנוסד על ידי העיריה ונמצא בבנין הגימניסה "בלפור" לשעבר, נועד לתלמידים מצטיינים בוגרי בתי הספר העממיים על חשבון העיר).
כעת חבר המועצה של מפ''ם. חבר הסתדרות המורים וחבר אגודת הסופרים.
את מאמרו הראשון פרסם בגליון ג-ד של "הפועל הצעיר" ב-1919 בשם: "לתנועת הצופים בארץ ישראל". מאז פרסם מאמרים ורשימות ב-"הד ליטא", "קונטרס", "דבר", "על המשמר", "במעלה'', "מולדת", "הנוער והארץ", "הפועל הצעיר'', "העתיד", "הדואר", "דפים", "חוף", "גזית", "גליונות", "הד החינוך", "בטאון התותחנים", "דבר לילדים", "עתידות", ''אונזער וועג", "דער יידישער ארבעטער" ועוד.
הופיעו ספריו: "יוסף טרומפלדור" - אישיותו, חייו, פעולותיו (הוצאת "סמל", קובנה, תרפ"ד, 192 עמ' ; מהדורה שניה - תש"ז), "יוסף טרומפלדור" - תולדות חייו (הוצאת הסתדרות הנוער העובד - תר"ץ, תרצ"א - שתי מהדורות, 32 עמ'), "רעיון העבודה בספרות העברית החדשה" עם הקדמה מאת יעקב פיכמן (הוצאת "במעלה", תרצ"א, 160 עמ'), "י. ח. ברנר" - שלובי דברים (הוצאת מועצת פועלי חיפה, תש"ב, 60 עמ'), ''שלשה נאומים על משוררים" (הוצאת "עין הקורא", חיפה, ת''ש, 38 עמ'), "ברנר לנוער ולעם" (הוצאת המרכז לתרבות. תל-אביב, תש"ו, 112 עמ'), "יוסף טרומפלדור" (אישיותו, חייו, פעולותיו - מהדורה שניה - הוצאת