אברהם אריה עקביא (יעקבוביץ)
נולד בשגיאדובו, פלך לומזה, פולין, ו' אדר תרמ"ב (25.2.1882), לאביו אהרן זליג (עזריאל) ולאמו יהודית אסתר בת אברהם שניאדוביץ. למד בחדרים בעיר הולדתו, בת"ת ובישיבה בלומוד, בישיבות בעיירות שונות בליטא ובאחרונה בוילקי שבפלך קובנה. בקיץ תרנ"ט עבר לוארשה והתמסר להשתלמות פרטית בלשונות ובמדעים ואח"כ התחיל עוסק בעבודה עתונאית וספרותית בעברית (בחתימתא' א' עקביא) ובאידית (בחתימת א. ל. יעקבוביץ, ל. אליאב, ל שרייבר, א.ל.י. וכו').
בתרס"ט נשא לאשה את בתיה פייגה בת יעקב ציפיס (ציפקוס; שחקן ובעל תיאטרון אידי).
כתב מאמרים על נושאים ציוניים, צבוריים. ספרותיים ומדעיים ב"הצפירה", "הדור" ו"הבוקר" של פרישמן, "שבלים''. "בדרך" ועוד, והאירית כ"היינט" ועוד. תרגם וערך וכתב ספרים לנוער ולמבוגרים בעברית ובאידית. מילא את חובותיו הציוניות כרגיל, ובלא לשים לב לצעקותיהם של יהודים רחמניים השפיע על בנו ושלח אותו ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים במקום להשתלם בברלין - דבר שאותם רחמנים חשבוהו כ"שליחה לעקידה'', - וכך התעלם מצעקותיהם כשעלה הוא עצמו עם משפחתו להשתקע ב"עקידה" זו, והם נשארו שם עד שהובלו למשרפות.
באביב תרפ''ה ביקר בארץ בשיירה שארגנה הקה''ק מפולין לרגל חג פתיחת האוניברסיטה בירושלים, ובאביב תרצ"ה עלה עם משפחתו. ממשיך בעבודתו בסופר, מתרגם, נקוד, הגהה ועורך כללי של הוצאתהספרים "יזרעאל" בתל-אביב ובתפקידו זה תרגם ועיבד הרבה ספרים לעם ולנוער. בסדרת הסיפורים ההיסטוריים "זכרונות בית דוד" (כדוגמת הסדרה "זכרונות לבית דוד" הידועה מהדור הקודם) חיבר את הסיפור ההיסטורי "בני מלכים" מתקופת שיבת ציון מגלות בבל, בשלשה חלקים (הוצ' "יזרעאל'', ת"א, תרצ''ז-תרצ''ח). התמסר לחקר הכרונולוגיה שבמקרא, "בסדר עולם" וביתר המקורות הקדומים, ופרסם את מסקנותיו בספר "סדרי זמנים בדברי ימי ישראל" (לפי המסורת) (הוצ' "יזרעאל" ת"א. תש''ד). תרגם עבור שטיבל 5 ספרים, פרסם מאמרים על נושאים כרונולוגיים ואחרים ב"הארץ", "דבר"" "העולם", "הבוקר'', "החנוך", "כנסת" (א' וי') ועוד.
צאצאיו ; אוריאל (ראה עליו ערך מיוחד בכרך זה), יהודית, אסתר.
הרב משה דוד גרוס
נולד בכפר מאלינקה, מחוז מישקולץ, הונגריה, י' שבט תרמ"ח (1885), לאביו שמואל ולאמו שושנה בת זאב בורנשטיין (ממשפחת רבנים ובעלי אחוזות).
התחיל ללמוד בכפר מפי מורים פרטיים ואח"כ בבי''ס עממי דתי בעיר (רוב הקהלות היו מחזיקות בי"ס עממי בהונגרית, בעל זכויות ותמיכה מהממשלה, ובבתי ספר של קהלות חרדיות היו לומדים בשעות אחה"צ שיעורי יהדות כמו בתלמוד-תורה) ובישיבות שונות, ולאחרונה בפרסבורג. עמד לבחינות של מחלקות בית-ספר תיכוני (בכמה ישיבות גדולות בהונגריה עשו הבחורים את הדבר בהיתר, בהסכמת הרבנים, בתור אמצעי להשתחרר מהצבא. כי בתור "רב" אורתודוכסי נחשב לפי החוק בעל תעודת מחלקה ד' של בי"ס תיכוני שיש לו גם "תעודת רבנות" בהונגרית, עם בול וגושפנקא רשמית, מאת שלשה רבנים של קהלות נודעות - "רב מטעם" בנוסח הונגריה - ואם קיבל כתב-מינוי רשמי מאת קהלה כל-שהיא, ואפילו מסניףקהלה כפרי שמנה לפחות עשרה בתי-אבות, נחשב כרב "המכהן בקודש", והרבה בחורים בני-טובים הורשו לטעום מההשכלה הכללית כדי להשתחרר בדרך זו מחילול שבת ומאכילת טריפות בצבא,) וקיבל תעודות סמיכה מאת רבנים חשובים בהונגריה.
בתרס''ו הוציא את החוברת "דע מה שתשיב" (פולמוס עם סופרים לחיזוק סמכות ההלכה).
בשנת תרס"ט נשא לאשה את שולמית בת ר' יעקב זילברמן. נתמנה לרב בקהלת כפר ראקאמאז (הונגריה). משם נתקבל לרב-מורה דת בעדת האורתודוכסים יוצאי הונגריה והנספחים עליהם בלוצרן שבשוייץ. אח"כ ניהל את כל האדמיניסטרציה של הגימנסיה היהודית הפרטית, שגיסו הרב ד''ר מ. יונג מאונגאריש-ברוד שבמוראביה (אח''ב רב בלונדון) יסר בסטורוז'ינץ שבבוקובינה.
בתרע"ג עלה לארץ ושימש מורה ללימודי קודש בבית-המדרש למורים של חברת "עזרה" בירושלים ובקורסים למסחר ולרבנים שהיו מסונפים לו. בשנות מלחמת העולם א' השתתף בפעולות סעד שונות, וביחוד כמקורב לקונסול האוסטרי-הונגרי וכמיופה כח מטעם חברות ויחידים בהונגריה ובוינה למסירת משלוחי העזרה לנצרכיהם בירושלים.
לפני סוף המלחמה, כשהגרמנים והאוסטרים נעזרו על-ידי קונסוליהם ביציאה מהארץ, יצא לוינה. שם יסד אחרי המלחמה הוצאת ספרים ובית-דפוס עברי "מנורה", בו נדפסו ספרים וחוברות בעברית ובגרמנית, בעיקר בעניני ארץ ישראל והציונות והמזרחי, ובכללם המלון השמושי הקטן שחיבר (שנודע בשעתו בארצות מרכז אירופה בשם מלון "מנורה" ענרי-גרמני. והכרך