הראשון של ספרו "מפתח לאוצר האגדה" עד אות ה' (יתר החלקים נגמרו בכתבי-יד ועומדים להופיע בהוצאת "מוסד הרב קוק"). היה פעיל בהסתדרות המזרחי בוינה ונבחר ליושב-ראשה וערך את שבועונה "קול ישראל'' (בגרמנית).
בשנת תר"ץ חזר לארץ והתישב בתל-אביב. בשנות העליה הגדולה מגרמניה הציע את עזרתו לעולים, חרדים בעיקר, מגרמניה ומארצות מרכז אירופה בהשקעת כספים לפיתוח הארץ על ידי רכישת מגרשים וקרקעות באמצעות המשרד לתיווך שהיה שותף בו בתל-אביב. באותה תקופה היה פעיל גם בחיים הצבוריים כחבר ועד הקהלת בת"א-יפו, חבר ההנהלה הארצית של המזרחי, יו"ר סניפו בת"א וכו', והמשיך בכתיבת מאמרים בעתונות המזרחי בארץ ובחו"ל.
משקפאה תנועת רכישת קרקעות באופן פרטי בעקב המהומות שפרצו בארץ התמסר לעזרה לגאולת קרקעות לקוין האומה ומשנת תרצ''ז ואילך משמש הוא כמנהל מחלקת החרדים בלשכה הראשית ובועד הארצי של הקה"ק ותפקידו להגביר את זרם תרומות היהדות החרדית לגאולת הארץ, ביחוד באמצעות מפעלים מיוחדים (נדרים ונדבות של עולים לתורה, תרומות להזכרת נשמות, רישום בתי כנסיות בספר הזהב וכו' וכו') שהכנסתם מובטחת לרכישת קרקעות לנקודות-ישוב דתיות. בעבודתו זו חיבר את הספר "מדרש גאולת הקרקע" ומאמריו ורשימותיו הרבים בקשר לתעמולת הקה"ק בין החרדים נשלחו לפרסום בעברית ובתרגומים לאידית וליתר השפות הלועזיות בהרבה עתונים בארץ ובתפוצות הגולה.
בניו: שלמה אלכסנדר (פרוקוריסט באפ"ב), אליעזר.
אפרים בן-חיים (לייבינזון)
נולד בברנובקה (וואהלין, אוקראינה), ח' בשבט תרנ"ה (20.1.1895), לאביו חיים יעקב , ולאמו דינה בת יהודה. קבל חנוך מסורתי בחדר. בן 12 נכנס לבית ספר עממי רוסי, נבחן וקבל תעודה של עוזר בבית מרקחת.
מילדותו נהר אחר ה"כלי זמר" שבעיירתו ושעות רבות היה מאזין לנגינתם חתונות. רכש לו כנור ולמד לנגן בו על פי השמיעה את רוב הניגונים שקלט מה"כלי זמר''. כבר אז גילה נטיה לאימפרוביזציות וחיבור מנגינות.
דלותם של הוריו אילצה אותו לנטוש את "מעשי נעורים" אלה ולדאוג ל"תכלית". נדד ממקום למקום לחפש עבודה, כעוזר בבתי מרקחת.
באותו זמן נמשך לפעולה באגודת "צעירי ציון''. אחרי המהפכה הרוסית, והוא עוד בשרות צבאי, הצטרף לקבוצת חברים מ"צעירי ציון" בפרילוקס (פלך פולטבה) שהתכוננה לעליה. את הכשרתה הראשונה קבלה הקבוצה בחוות החלוץ באודיסה, בימי שהותו באודיסה נזדמן לו לשמוע כמה מגדולי החזנים, כגון: רוטמן, שטיינברג ומינקובסקי. בעיקר השפיע עליו זה האחרון. במשך שנתיים היה נוהג לעזוב את המשק לשבת מברכין ולימי חג וללכת ברגל העירה כדי להאזין לרנתו ותפלתו של מינקובסקי בליווי העוגב והמקהלה בניצוחו של דוד נובאקובסקי. מוסיקה זו השאירה בו רשמים עמוקים, באודיסה נזדמן לו גם לראשונה בחייו לשמוע קונצרטים ואופירות.
בשנת 1921 נשא לאשה את שרה בת צבי גרשנוביץ. בסוף החורף של 1921 עלה ארצה והשתתף עם אנשי קבוצתו ביסוד קרית ענבים. היה זה המשק החקלאי הראשון בהרים ודרושה היתה התמסרות מלאה לו. לרגלי עומס העבודה הזניח לגמרי את הנגינה. רק ב-1932 רכש לו שוב כנור והחל לנגן בשעות הפנאי. אך עדיין מן השמיעה בלבד כי צורת תוים לא ידע. בכל זאת הוא מחבר מנגינות ראשונות.
כעבור זמן מה החל מקבל שעורים אלמנטריים בתורת המוסיקה מפי י.ל. נאמן , איש ירושלים מתלמידיו המובהקים של פרופ' שלמה רוזובסקי. בשנת 1935 נפגש עם הקומפוזיטור סטפן וולפה, הנמצא כעת בארצות הברית. אצלו המשיך להשתלם. אם כי בהפסקות גדולות. וולפה התפעל מתלמידו זה והיה אומר את שבחו בפני מוסיקאים ותלמידים, על אותו תלמיד מוכשר המוכיח כי ההמצאה המילודית אינה בת הלימודים אלא בת השמים.
לאחר צאת וולפה מהארץ. הוא ממשיך ללמוד אצל