תורה". חבריו מימי ילדותו מספרים שהוא היה תמיד עקבי ובעל רצון חזק. כשהיה סופג מכות - לא בבה מעולם.
בגיל שלוש עשרה, כשהגיע ל"בר מצוה" נמסר לכובען, כדי לעבוד אצלו כשוליה, אחר-כך הוא נכנס לחנות של כלי בית ועובד שם כפקיד, משם הוא עובר לחנות ברזל ומשם למסבאה ששם הוא משמש כמלצר.
בשנת 1928 נכנס לקן בית"ר בלוצק. רוח חדשה התחילה לפעם אוהו. הוא לומד בבית''ר את תולדות עם ישראל. הוא שומע על גבורי האומה בעבר. עתה נודע לו, שלא תמיד היו היהודים סחופים, מוכים, דווים ומושפלים. נודע לו שהיינו עם גדול ובן-חורין על אדמתו, ולעם זה היו גלבים כובשים, מצביאים וחוזים גדולים. ויחד עם כל חבריו בבית"ר הוא מתחיל לשאוף לארץ-ישראל. כשהורשתה בית"ר בלוצק לקבל הכשרה צבאית מטעם הממשלה הפולנית, הוא היה הראשון, שהופיע מדי שבת בשבתו, בבוקר השכם, בשדה התרגילים. באוקטובר 1931 יצא שלום להכשרה לעיירה רוז'ישץ. גם בנקודת ההכשרה הוא היה דייקן בכל עבודה והסתגל לתנאי החיים הקשים. בנובמבר 1932 הוא סיים את תקופת ההכשרה, לאחר ששימש במשך זמן זה כמנהל הפלוגה. הוא חוזר ללוצק ומשקיע את עצמו מחדש בעבודה מתוך התלהבות. בראשית 1935 נצטווה להכנס לפלוגת ההכשרה בשומסק. שם עשה חודש ימים ונאלץ לעזוב, את המקום לאחר התנגשות עם פורע שיכור, אשר שלום ריסק לו את עצמותיו. משם עבר לפלוגות ההכשרה בקוז'ין ולכוביץ. בשנת 1936 חוסלו פלוגות ההכשרה, ושלום חזר הביתה אל משפחתו. המצב החמרי בבית הורע בהרבה. הוא עובד עבודה שחורה בטחנת קמח, בתור צלם רחוב וכל עבודה שמזדמנת לידו.
תשוקה אחת אוכלת את לבו: הוא רוצה לעלות לארץ ישראל. והוא מחליט לעלות ארצה בכל מחיר ובבל התנאים. ב-18 אוגוסט 1937 הוא יוצא לארץ-ישראל ובידו רק חבילה קטנטונת - צרורו הדל - ותיק התפילין. לאחר מאמצים ויסורים הגיע לארץ-ישראל כמעפיל, ללא רשיון כניסה. הוא הולך לראש-פנה, לפלוגת הגיוס של בית"ר. כאן הוא מנער מעליו את אבק הגולה ואת שמו הגלותי והוא הופך תחילה לשלום יעקבי. הוא נחשב לפועל הטוב ביותר בפלוגה ובמושבה. בכל מקרה של "סידור עבודה" דורשים האכרים שישלחו אליהם את יעקבי דווקא, כעבור זמן מה נאסר אחד מחברי הפלוגה, בתור עולה "בלתי חוקי". שלום משנה את שמו שנית ומעתה הוא הופך לשלמה בן-יוסף .
גם בפלוגת הגיוס היה נחבא אל הכלים, עובד ביושר ובנאמנות. לומד בשקידה את ספורט המגן ונחשב לאחד החברים האחראיים ביותר במקצוע זה. אבל ה"אידיליה" אינה נמשכת זמן רב. יום יום מגיעות ידיעות זוועה על פוגרום הדמים בישוב היהודי, הנמשך זה כשנתיים. יום יום וחלליו החדשים. לילה לילה ודליקתו וחורבנו. מצב הרוה בפלוגה נעשה מתוח ביותר. האנשים חורקים שן, מקמצים אגרופים וזועמים על אזלת היד של הישוב. והנה באה הידיעה על טבח הבלהות בכביש עבו - צפת. 5 נפשות נרצחו ובת ישראל נאנסה ונחתכה לגזרים. עכשיו צר לו המקום לבן-יוסף גם בפלוגה. הוא כותב במכתב לאחד מחבריו : "איני יכול לכתוב לך. אני נמצא תחת הרושם של טבח הזוועה. ואנו ? אנו יושבים ומחשים". וגם בראש פנה וסביבתה הולך המצב ורע מיום ליום. אין לילה בלי יריות והצתות... והצעירים לא יכלו עוד שאת את החרפה ואזלת היד...
ביום ה', ה' דחוהמ"פ תרצ"ח (21 באפריל 1938) יוצא הוא ושני חבריו אתו, בעצם היום, אל ההר בראש פינה. הם יורים אל האוטובוס הערבי, והוא ושני חבריו הבית''רים, אברהם שיין ושלום ז'ורבין, נתפשים בידי המשטרה. והם מצהירים : "עשינו מה שעשינו, כי רצינו להתלות, בכדי לזעזע את הנוער הישראלי ולעוררו ללכת להרים !" מודיעים הם בשעה שנתפשו.
השלושה הובאו בפני בית-דין צבאי בריטי בחיפה. הם נאשמו ביריות על ערבים, בנשיאת אקדחים וזריקת פצצה. הנגו עליהם עורכי הדין ד"ר פיליפ ג'וזף וחוטר ישי . מטעם התביעה נשמעו שבעד. עשר עדים, שעלו על הדוכן בזה אחר זה ונשבעו - מי באבנגליון, מי בתנ''ך ומי בקוראן. בנאום הסנגוריה אמר העו"ד ג'וזף : "עדיין לא קרה הדבר אף פעם, מימי חורבן הבית השני ועד היום, שיהודי יועלה לגרדום על ידי בית משפט בארץ הזאת. האם עתיד המקרה הזה להיות המקרה הראשון, אשר ייחרת לדורות בדברי ימי ישראל, כשיהודי יועלה לגרדום על ידי בית הדין בארץ-ישראל ?" פסק הדין עצמו היה קצר מאוד: "בית המשפט דן את אברהם שיין ואת שלמה בן-יוסף למות ע"י תליה עד שתצא נשמתם. את ז'ורבין הוחלט לכלוא בבית משוגעים עד שהנציב העליון יחליט אחרת"... ער שהמתורגמן מתרגם את פסק-הדין לעברית מביאים השוטרים שלשלאות ברזל. הנידונים קמו והכריזו : "תחי מלכות ישראל משני גדות הירדן!" שני הנידונים הובאו לכלא עכו ונכלאו בתא המיוחד לנידונים למות. הלבישום את הבגדים האדומים. ביום ו' 24 ליוני 1938 הופיעה הודעה רשמית ממשלתית, כי אושר דין המות על שלמה בן-יוסף ולאברהם שיין הוחלף עונש המוות במאסר עולם, בשים לב לגילו הצעיר.
העם היהודי על כל חוגיו וזרמיו נחלץ להצלת חייו של שלמה בן-יוסף. ד"ר חיים ווייצמן התיצב בפני מיניסטר המושבות הבריטי, אז מלקולם מקדונלד, וביקש חנינה. בקשות תנינה טלגרפיות נשלחו ע"י הרבנים הראשיים ומנהיגים ועסקנים רבים. אגודת הרבנים בפולין גזרה תענית ציבור. ההסתדרות הציונית החדשה ארגנה הפגנות רבות בארץ ובגולה ומנהיג הצ''ח זאב ז'בוטינסקי נתקבל ע"י מיניסטר המושבות לראיון ממושך. אמו של שלמה בן-יוסף הריצה מברק אל הנציב העליון ובו התחננה לדחות את התליה. רצונה להגיע לארץ, כדי לראות את בנה, לחבקו בזרועותיה ולהפרד ממנו לפני עלותו לגרדום. מועצות מקומיות רבות החליטו על סגירת העסקים כאות מחאה. זאב ז'בוטינסקי הפך עולמות באנגליה כדי להציל את חייו של שלמה בן-יוסף , אולם