Volume 4

Page 1766

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

- ללא הועיל. הבריטים החליטו ללמד לקח את הישוב.

בתאריך ל' בסיון התרצ"ח (29 ליוני 1938) בשעה 8 בבוקר חבשו לראשו של שלמה בן-יוסף את מצנפת המוות ואז פרץ הוא בקול רם בשירת השבועה של בית"ר. והלך אל עמוד התליה, כשקולו הרם והבוטח בוקע אל מעבר לחומות. אבל שום איש יהודי מעבר למבצר לא יכול היה לשמוע לשירתו, כי אותה שעה נחסמו הדרכים בפני היהודים הבאים לעכו. גם הרבנים היו באותו רגע טראגי מרוחקים ממנו, בהעצרם על ידי משמר שוטרים בכניסה לעכו. רק האסירים היהודים שמעו בחרדה ובחלחלה לשירת השבועה של האדם ההולך למות. וכך הלך האיש בבגדי המוות צעד אחר צעד אל עמוד התליה וכשתלייניו עצרו את הליכתו ליד העמוד, סיים באחרונה את הבית : "למות או לכבוש את ההר" התייצב בעמידת כבוד מאוששת וקרא : "יחי ז'בוטינסקי - תל-חי" - והושיט צווארו לתלין.

על שערי בית הסוהר הודבקה אחרי התליה מודעה זו (בפעם הראשונה בשפה העברית) : "תעודה אודות הוצאה לפועל של פסק דין מוות שלמה יעקב בן-יוסף מראש פינה בבית הסוהר המרכזי בעכו בשעה 8 בנוכחותנו : קצין המחוז, מפקח בית-הסוהר, קצין רפואי, קצין משטרה, מפקח משטרה.

במכתב הספד לפלוגת בית"ר ראש-פינה, כתב זאב ז'בוטינסקי ; "מגרדומו נעשה מגדל, מקברו - היכל; מזכרו - דת אזרחית''.

שרגא קדרי (טפר)

לאביו דב עקיבא טפר (חזן, עסקן חובבי ציון) ולאמו שושנה בת נחמיה בר , מהושאטין (גליציה). נולד לבוב (גליציה), כ' טבת תרס"ז. קיבל חנוך מסורתי בחדר, בישיבה ובגימנסיה.

הצטרף ל"החלוץ המזרחי" והיה פעיל בתנועה.

עלה לארץ בשנת תרפ"ז.

עבד כפועל בפרדסים, בכביש, בבנין ובחפירת בארות, היה בין מיסדי "כפר פינס" (1931). עבד ב"כתובים", ב"העברי" וב"ההד".

בשנת 1934 נשא לאשה את ימימה בת קדיש יהודה סילמן (ראה כרך שני, עמוד 355).

משנת 1936 מזכיר המחלקה לתרבות של הועד הלאומי ומשנת 1939 עד 1942 מנהל ארצי של מפעל המיל לתרבות. משנת 1942 ייסוד המדינה מזכיר המחלקה הסוציאלית של הועד הלאומי.

עם ייסוד משרד הסעד בקריה, נתמנה כמזכיר כללי של המשרד.

עסקן באגוד עובדי המדינה.

ספריו : "ממרתף העולם" (הוצאת "דבר", תרצ"ו), "אסונה על עלינה" (הוצאת א"י, תרצ"ט), "הבהוב בשקיעה" (הוצאת חבר סופרים צעירים שע"י "מוסד הרב קוק, 1939), "עינים עצומות" (הוצאת "עם עובד" תש"ה). כתב מאמרים פובליציסטיים על דברי ציונות, מאמרי מחשבה וספורים.

צאצאיו : דור, קדיה, יהודה, עקיבא.

הרב איסר זלמן מלצר

נולד בעיר-הישיבה מיר, פלך מינסק, (רוסיה הלבנה), בשנת תר"ל (1870), לאביו הרב ברוך פרץ (תורני) ולאמו מרים .

למד בישיבות וולוז'ין וראדין והוסמך לרבנות. בישיבות וולוז'ין היה חבר באגודת הסתרים "נס ציונה'', שחבריה התחייבו לפעול למען ישוב ארץ-ישראל. השתתף עם קרוביו ר' מנחם מנדל נוחימובסקי והגאון ר' משה מרדכי אפשטיין ברכישת חלקה באדמת חדרה (יהודים בגולת רוסיה קנו את חלקותיהם משם, באמצעות אגודות קובנה, ריגה וכו', ואיפשרו בכך ליהושע חנקין לעמוד בהתחייבותו כלפי המוכר ולבצע את העברת כל הקרקע לרשות היהודים).

בתרנ"ב נשא לאשה את ביילה הינדה בת ר' פייבל פרנק.

שימש ברבנות בפלוצק. יסד בתרנ"ז ביחד עם הרידב''ז את הישיבה בסלוצק ועמד בראשה. חינך דור של רבנים ותלמידי-חכמים (מראשוני תלמידיו - הרב יצחק רובינשטיין מווילנה, הרב ראובן כץ מפ"ת ועוד), השיב לשואליו בדבר הלכה במכתבים, חיבר ופרסם חידושי תורה (ביחוד ידוע ספרו "אבן האזל", חידושים על הרמב"ם לפי הסדר, - עד עתה נדפסו ממנו שבעה כרכים גדולים) ונודע בכל תפוצות ישראל כגדול בתורה.

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1766). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1766