Volume 4

Page 1769

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בין 85 שומרים ערבים בסביבה). יצא עם 18 חברים והלכו ברגל לעבוד בחדרה. בדרך השתמטו הרוב מהם ולחדרה הגיעו רק הוא, לויצקי (אח"כ ממתנחלי ירקונה) ועוד אחד. שם עבד 9 חדשים במשק יעקב סמסונוב ובפרדסים של יהודים מרוסיה בחפצי-בה בהנהלת אהרן אהרנסון, ואח"כ עבר לראשון לציון.

ב-1908 נשא לאשה את אניוטה בת נחמן לוברסקי מווזנסנסק, שעלתה באותה שנה, ואחרי שנפטרה בתל-אביב בכ"ב תשרי תר"ץ נשא ב-1933 את שרה בת חיים אביתר , שעלתה מווארשה ב-1927 והיא מפקחת על גני הילדים של עירית תל-אביב.

בשנות עבודתו לפני מלחמת העולם א' פרסם מכתבים מהארץ בעתון הרוסי "אודסקי נובוסטי".

בראשון לציון הצטרף ב-1909 לקבוצת חברים, ביניהם פ. ויגודסקי, אלכסנדר נורדשטיין, זאב גניס ומשה רחומוביץ (זה היה מחבורת הבחורים הרוסטוביים, שנקראו בכינוי ה"רוסטובצים"; חזר אח"כ לרוסיה, עלה לגדולה במשטר הסובייטי ונתמנה לקומיסר לתעופה ולרכבות) וקנו את מחצית אדמת הכפר "ביר סאלים" (כ-2000 דונם שנרכשו מעירית רמלה ע"י אלברט ענתבי בשנת תרס"ז) להתנחל בו (את המחצית השניה קנה הגרמני שנלר). בסך הכל היו תשעה חברים וכל אחד הכניס 500 פרנק ויתר הכספים שילמו אח"כ באמצעות הד''ר ח. חיסין ומאיר דיזנגוף שהיו אז המורשים של "חובבי ציון" ביפו.

עלה הראשון על הקרקע ושהה שם יחידי במשך שלשה חדשים. אף את הבית הראשון בנה במושבה, ובאין לו רשיון לבניה הכין את השלד והחלקים בראשון לציון ובלילה הובאו אל המקום והוקמו, ולבוקר עמד הבית מוכן ומכוסה גג (לפי החוק הטורקי אסור היה לבנות בית אף בכפר בלי רשיון והשלטונות היו חייבים להרוס את הבנוי, אפילו בכוחות המשטרה והצבא; אבל אם לא נודע לשלטונות עד שהושלם הבנין ונתכסה גג, שוב אסור היה להרסו).

כחודש ימים אחרי יסוד המושבה שלח אליהם אוסישקין 12 משפחות של יהודים עובדי אדמה מקאוקאז ("יהודים הרריים"), שיצטרפו אל המתנחלים האשכנזים וילמדום עבודה חקלאית (אף כי הבחורים הללו לא היו זקוקים לכך, כי כבר התמחו בעבודה בארץ).

כשקרא הד"ר חיסין את המתנחלים לאספה היה בה לובימוב האשכנזי היחיד בין 12 הקאוקאזיים. באספה דרש הד"ר חיסין, שלמושבה החדשה ייקרא מיד שם עברי, ונתקבלה הצעת רבם של הקאוקאזיים, חכם יעקב יצחקי מדרבנט, לקרוא לה בשם באר יעקב. נימוקו של החכם היה, שבכל אחת מהמשפחות נקרא השם יעקב על מישהו, אך בעצם הצליח להבטיח בכך מזכרת לשמו.

לובימוב סידר לו משק חקלאי ומשתלה, נטע כרם שקדים וכרם גפנים, התמחה בנטיעה ובהרכבה ועבד כמומחה גם אצל בעלי מטעים בראשון לציון. בתקופה מאוחרת יותר נטע פרדס והיה נציג חברת "פרדס" בתחנת הרכבת בבאר יעקב. הנו חבר בועד המושבה

באר יעקב זה שנים רבות ובשנים האחרונות הנו תושב גם בתל-אביב.

צאצאיו : מאשתו הראשונה - יפה דרורי, תחיה אשת יהושע צימרינג, גאולה גולדברג, נחמן (אכר במגדל שליד טבריה: מהמתנדבים לצבא במלחמת-העולם השניה).

מאשתו השניה - רפאלה.

מרדכי בן-יחזקאל (האלפרין)

נולד בגליניאני (גליציה), ז' באדר תרמ"ג (1883), לאביו יחזקאל האלפרין (מצאצאי בעל "ספר הדורות"), ולאמו חנה בת יעקב קנעלר . קבל חנוך מסורתי בחדר ובבית המדרש. אחרי

למודים פרטיים עמד בבחינת -בגרות ויצא להשתלם באוניברסיטאות בברן, ברלין ווינה.

בשנים 1918--1920 עבד כמורה לעברית בגימנסיה הפולנית-היהודית בלבוב. וב"חוגים" של תלמידים יהודיים שבבתי ספר תיכוניים ממשלתיים.

בימי הכיבוש הרוסי בימי מלחמת העולם הראשונה היה חבר ועד העזרה ליהודי גליציה.

בשנת תרפ'א (אוקטובר 1920) עלה ארצה. שנה ראשונה עבד בסמינריון למורות וגננות על שם לוינסקי ביפו תל-אביב.

בקר שוב בגרמניה וחזר ארצה ב-1924. בשנים תרפ"ד - תש"ד היה מורה בבית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים. תרפ"ה-תרפ"ז גם בבית המדרש למורות "מזרחי".

היה ציר בקונגרס הי''א בוינה.

סופר עברי משנת 1908. חוקר בחסידות ומעבד ספורי-עם.

פרסם את מאמריו וספוריו ב"השלוח", "הארץ", "היום" (ורשה) "היום" (ירושלים), "הצופה", "מאזנים", "כנסת" (ספר ששי), "ספר השנה של ארץ ישראל תרצ"ה", "הדואר", "הדים", "ההד", "שי", "למועד", "האשה", "עולם הילדים", "מולדת".

בשנים תרפ"ו, תרפ"ח, הופיעו ארבעה כרכים של "ספר המעשיות" בהוצאת "דביר".

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1769). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1769