וכן במחנות עצורינו הפוליטיים בלטרון וברפיח בשנת תש"ו ואח"כ לפני חיילי צבא ישראל במלחמת המולדת.
בתה: אילנה (נולדה בט"ו בשבט תרצ"ד בירושלים).
שמעון (סניה) סירקין
נולד בקיוב, אוקראינה, כ"ה ניסן תרס"ו (.20.4 1906). לאביו נחמן (יו"ר ההסתדרות הציונית באוקראינה, מנהיג ביהדות הרוסית בשנות המהפכה) ולאמו צציליה בת מאיר טיומקין. למד בגימנסיה בקיוב, אח"כ למד בפוליטכניון בהאנובר שבגרמניה, שם היה פעיל גם באגודות ספורט, וב-1925 הוסמך למהנדס מכונאי. באוגוסט 1925 עלה לארץ ומאז עוסק במקצועו כמהנדס יועץ, ובזמן האחרון יועץ למוסדות ממשלתיים בבעיות המים. השתתף ביסוד "הפועל" ונבחר למרכזו. פעיל בהגנה מאז בואו ארצה והיה מותיקי מפקדיה. שרת בצבא הבריטי (ביחידות העבריות) בשנות 1940/46 והגיע לדרגת מיג'ור. במלחמת המולדת היה מפקד חי"מ ת"א ואח"כ, בדרגת סגן אלוף, ראש אכ"א/2 במטה הכללי, ואחרי שחרורו נבחר לחבר מרכז החיילים המשוחררים וממשיך בעבודתו כמהנדס יועץ להספקת מים ולהשקאה.
ב-1934 נשא לאשה את בת-עמי בת אליעזר קולודני. בנו: נחמן (מאשתו הראשונה פניה בת זאב בבושקין-מזאה ).
יוסף רגב (גרביצקי)
נולד בוארשה, כסלו תרס"א (8.11.1900), לאביו משה בר' שלמה דוד גרביצקי (יליד קוברין, תלמיד חכם וסוחר) ולאמו שרה בת אהרן בריסקין (ילידת סלונים).
למד בחדרים ואח"כ בגימנסיה קלאסית. בוגר הקורסים למורים בוארשה בהנהלתו של המלומד הרב ד"ר ש. א. פוזנאנסקי. למד תורת המדינה באוניברסיטת וינה.
בגיל 16, בימי המצוקה וגל הפליטים היהודים תחת שלטון הכיבוש הגרמני בפולין במלחמת העולם הראשונה, הוטל עליו להיות מורה ומנהל באחד מבתיהספר העממיים העברים הראשונים של "תרבות" בוארשה.
בשנת 1917 היה בין מיסדי "צעירי-ציון" בפולין יחד עם יצחק שווייגר, יהודה אייגכו, ישראל מימוני ואחרים. נבחר לועד המרכזי הראשון של צ"צ וכהן כמזכירה הכללי של המפלגה. ב-1919 היה מזכירו של יצחק גרינבוים ואחד מעוזריו הראשיים בפעולתו הציונית, כמנהיגה של ציונות פולין והפוליטית כציר לסיים הפולני.
בשנת 1922 היה פעיל תחת הנהגתו של י. גרינבוים בהקמת הגוש של המיעוטים הלאומיים, אשר בו אורגנו למלחמה משותפת על זכויותיהם כל המיעוטים במדינה: יהודים, אוקראינים, בילורוסים, ליטאים, רוסים וגרמנים. כהן כמזכיר כללי של הגוש הזה בבחירות לסיים הפולני, אשר בהן השיגה הרשימה המאוחדת של הגוש הזה כששה מיליון קולות. היה בין עורכי העתון "נאציו", שהוצא ע"י גוש המיעוטים בארבע שפות.
היה במשך שנים רבות חבר הועד המרכזי של ההסתדרות הציונית בפולין ומזכירה הכללי במשך שנים אחדות, עד צאתו להשלים את למודיו באוניברסיטת וינה.
השתתף בועידה העולמית של "צעירי ציון" ו"הפועל הצעיר" בשנת 1919 בפראג, בועידה העולמית הציונית השנתית (יארס-קונפרנץ) - הראשונה לאחר מלחמת העולם הראשונה - ביולי 1920 בלונדון. נבחר כציר לכל הקונגרסים הציוניים משנת 1921 ועד עלותו ארצה (הקונגרסים: י"ב, י"ג, י"ד, ט"ו, ט"ז, י"ז וי"ח).
מאז שנת 1924 היה מעורכי העתון היומי הציוני הגדול "היינט" בוארשה וכתבו הדיפלומאטי עד עליתו לארץ. לפני-כן השתתף בעריכת השבועונים של "צעירי ציון", של "הפועל הצעיר" ושל הסיעה הציונית הרדיקלית "על-המשמר" (שהוא היה בין מיסדיה ומנהיגיה) בפולין.
בשנת 1929 נבחר ברשימה הציונית לועד הקהלה היהודית בוארשה והיה ממנהיגי הסיעה הציונית בה עד התפטרותו, לרגל עליתו לא"י.
בשנת 1923 נשא לאשה את ד"ר רבקה כהן, רופאה למחלות ילדים, ילידת לודז, בת משה נחמיה כהן ז"ל.
אחרי כמה ביקורים כתייר בשנים 1924, 1926, 1929 ו-1932 - עלה לארץ-ישראל להשתקע בחודש