בימי המאורעות האחרונים שלפני מלחמת העולם משמש במשך שנתיים (תרצ"ו-תרצ"ח) מפקד תחנת הנוטרים בנוה שאנן בירושלים. לומד בבית הספר לתעופה בלוד ומסיימו כטייס מדופלם בשנת 1939.
עם הפילוג ב"הגנה הלאומית" בשנת 1937 הוא מצטרף ל"ארגון הצבאי הלאומי" והוא חבר פעיל בו. קריין ראשון בתחנת השידור שלו בקיץ 1939.
בשנת 1940, בימי הפילוג בארגון הצבאי הלאומי בין דוד רזיאל ואברהם שטרן (יאיר), הוא מצטרף ליאיר והוא אחד מעמודי התווך של לח"י (ראה כרך ב' עמודים: 1014, 976).
בליל כ' בתמוז תש"א הוא אחראי על הפעולה נגד ה"בנק הערבי" בירושלים, פעולה אשר חייבת להעמיד את המחתרת הלוחמת על בסיס כלכלי איתן שיאפשר לה לפתח את עבודתה המדינית והצבאית.הוא מצליח להוליך שולל את מנהל הבנק המאמין כי לפניו קצין בריטי מבטן ומלידה המדבר בדיאלקט סקוטי מובהק. הוא הולך עמו לבנק לברר אם אין כסף מזוייף בסייפים. לרוע המזל חסר מפתח אחת הקופות ויש צורך לנסוע לקופאי הראשי. אלא שבינתיים הרגישה המשטרה בתנועה חשודה באישון לילה. חבריו מצליחים להתחמק והוא נאסר וזוהה אחר כך על ידי המנהל ועל ידי כלב משטרה שהריח בבגדי הקצין... נידון לחמש שנות מאסר ועבודת פרך. שנתיים נמצא במחנה לעבודת-פרך בנור-שמש, יהודי יחידי בין פושעים פליליים ערבים למאות, אך יודע להחזיק אותם בין בקשרי ידידות, בין בהטלת פחד על ידי עמדה גאה ו"הרבצה" בשעת הצורך. גם המפקדים הבריטיים מרגישים את עצמם ברע, בבורותם נוכח משכיל ממדרגה שכזו. שמשה החזקה של נור-שמש מכהה את עיניו ובזכות זו הוא נהנה ומועבר לבית הסוהר המרכזי בירושלים. שם הוא מבלה את יתר שנות מאסרו עם חברי לח"י האחרים שבאו אחריו (יהושע זטלר , הידוע בשם מאיר , מפקד ירושלים, מתתיהו שמואלביץ , ד"ר ישראל שייב) . עוזר לד"ר שייב בכתיבת נאומו המפורסם שלמתתיהו שמואלביץ בפני בית הדין הבריטי שדן אותו למות.
אחרי שחרורו ממשיך לעבוד למען המחתרת במחלקת הקשרים עם עתונאי הוץ ובעריכת הביולוטינים באנגלית.
בסוף 1947 משתתף ביסוד העתון היומי של לח"י "מברק" ונהיה אחר כך לעורכו הראשי עד סגירתו באוגוסט 1948.
אחר ההתנקשות בברנדוט נאסר והובא לבית הסהר ביפו. נבחר כנציג כל אסירי לח"י. מכיון שלא ברח עם הבורחים מכלא יפו הועבר לעכו. הוזמן כעד במשפט של נתן פרידמן-ילין ומתתיהו שמואלביץ. ארגן את שביתת הרעב של אסירי עכו, אשר החישה את מתן החנינה והשחרור.
בועידת לח"י התנגד להפיכת לח"י למפלגת פועלים סוציאליסטית והצטרף ל"איגוד החנוכי לחרות ישראל" שבראשותו של ד"ר ישראל שייב. השתתף ביסודו ומשתתף בעריכתו של הירחון המדיני-ספרותי "סלם".
פרסם מאמרים ב"מברק" וב"סלם". בכתב-יד "ספר נור-שמש" העומד להופיע באנגלית בארצות הברית.
נשא לאשה את רות בת בנימין שכטר. בנו: יאיר.
ד"ר יוסף מיכאל לם
נולד בוויגדורובסקה (גליציה), בשנת תר"ס (1.12.1899), לאביו שמעון (חקלאי, עסקן ציוני, בן פנחס , ראש הקהלה בזלשצ'יקי, גליציה) ולאמו שרה בת אשר נגלר (עסקנית ונשיאה (ב-1904-07) בהסתדרות הנשים הציוניות בזלשציקי).
קבל חנוך בבית ספר עממי. עבר עם הוריו לוינה (אוסטריה) ושם גמר גימנסיה, (1917), בית הספר הגבוה למסחר בינלאומי (1921) וסיים את המכון למשפטים באוניברסיטה הוינאית בשנת 1924. עבד באוסטריה כעורך-דין.
היה פעיל בוינה בחוגי הסטודנטים. בתנועות הנוער "צעירי ציון" ו"השומר". אחר כך (משנת 1918) חבר