נפטר בתל-אביב בט"ו באב תש"ד (4.8.44).
צאצאיו: מלכה אשת אריה ניידיץ, נחום (שרת בצבא הבריטי. אח"כ בפלמ"ח).
אהרן פרופס
נולד במיטבה (לטביה), י"א בסיון תרס"ד (25.5.1904) לאביו משה יוחנן (מחובבי ציון הראשונים, בן למשפחת המדפיסים פרופס המפורסמים שבאמסטרדם, מהמאה ה-17 -18. חלק מהמשפחה הגר לליטה ולטביה. עוד עסקו זמן מה במסחר ספרים ואחר עברו לתעשיה) ולאמו פייגה בת מאיר קרופמן. קבל חנוך עברי לאומי. גמר את הגימנסיה העברית בריגא (לטביה) ואת בית הספר למורים שם. למד משפטים באוניברסיטה בפרגה (צ'כוסלובקיה).
מנעוריו פעיל בהסתדרות נוער "צעירי ציון", ובתור יו"ר אגוד זה ארגן הגנה יהודית בעיר אוסטרוגושק (על יד וורוניזש) בימי הפרעות של פטליורה. ב-1921 היה יו"ר התאחדות התלמידים של הגימנסיה העברית בריגה ומזכיר התאחדות הסטודנטים של הקונסרבטוריה העברית שם.
בשנת 1923 נפגש לראשונה עם ז'בוטינסקי בריגה. בפגישה זו הציע לז'בוטינסקי לארגן תנועת נוער חדשה על שם יוסף טרומפלדור, הצעתו נתקבלה והוא נתמנה על ידי ז'בוטינסקי כיו"ר ראשון של בית"ר (בשנת 1928 בכינוס היובל החמישי של בית"ר קבל מידי ראש בית"ר את התואר "הבית"רי הראשון").
מאז עבד בשליחות התנועה הביתרית. עבר ברוב ישובי היהודים בעולם בעבודת ארגון בית"ר. השתתף כציר מטעם הצה"ר בקונגרסים הציוניים: ט"ז, י"ז, י"ח, י"ט, כ"ד.
לאחר הפילוג של מאיר גרוסמן (כינוס קטוביץ) היה לאחד משלשת ראשי הצה"ר-בית"ר. היה מרכז שלטון בית"ר העולמית.
ב-1929 נשא לאשה את מריה בת אברהם ארונשטם. ב-1929 נתמנה לנציב בית"ר בפולין, הסניף הגדול ביותר של בית"ר. בתפקיד זה שמש עד 1939. במקומו נבחר מנחם בגין . הוא יצא לשליחות לרומניה, משם הגיע ארצה לאחר שבקר בה עשרות פעמים מאז 1929 לרגלי עבודתו התנועתית ולרגלי ישיבות הועד הפועל הציוני שהיה חבר בו.
בסוף 1939 נעצר מספר פעמים על ידי שלטונות המנדט (אחרי מאסר בירושלים ובצריפין) ונאלץ לעזוב את הארץ. יצא לארצות הברית והועמד שם בראש הסניף הבית"רי. היה נוכח במחנה הבית"רי בשעת ביקורו האחרון של ז'בוטינסקי שם והיה היחידי שהיה עמו בשעת התקפת הלב ששמה קץ לחייו (כ"ט תמוז תרצ"ט).
בימי המלחמה ארגן בית ספר לתעופה, הראשון לנוער היהודי. עמד במו"מ עם ממשלת קנדה על ארגון יחידה עברית עצמאית תחת דגל עברי בתוך חיל התעופה הקנדי (ונתקבל בענין זה ע"י סגן ראש הממשלה). כניסת ארצות הברית למלחמה שמה לאל את הסכויים למפעל זה, כי נאסר על אזרחי ארצות הברית לעזוב את הארץ כדי להתגייס בצבא זר.
בשנת 1943 ארגן הפגנת רבבות תלמידי בתי הספר להצלת ילדי היהודים באירופה. משלחת בת ששים ילד נתקבלה בבית הלבן בואשינגטון. אחרי המלחמה (בהתחלת 1946) יצא במדים של כתב מלחמתי לביקור במחנות הנידחים. בשנת 1948 השתקע בארץ.
אחרי הצטרפותה של הצה"ר לתנועת "החרות" נכנס לעבוד במחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית בהנהלתו של מאיר גרוסמן. היה עורך השבועון הבית"רי בפולין "המדינה" ופרסם מאמרים בעתונים (באידיש): "היינט", "מומנט", "מארגן זשורנאל". תרגם ספר "ה"פיליטונים " של ז'א בוטינסקי (מרוסית לגרמנית, 1927), "חיי יוסף טרומפלדור" (באידיש, גרמנית ואנגלית, 1929).
יעקב בנאי (טונקל)
נולד בברנוביץ (פולין), בשנת תר"פ (20.3.1920) לאביו שרגא (בן דודו של האב היה יוסף טונקל ההומוריסט היהודי הידוע בכנויו "דער טונקעלער") ולאמו ברכה בת חנן סוקולובסקי. קבל חינוך עברי בבית הספר בעיר מולדתו, ושם גם גמר את הגימנסיה הממשלתית בשנת 1938. שנה אחת למד באוניברסיטה בוילנה.
היה חבר בית"ר בברנוביץ ומפקד המחוז כולו מטעם הארגון הצבאי הלאומי. בשנת 1937 היה פעיל בארגון העפלה (עד פרוץ המלחמה העולמית השניה). אחרי פרוץ מלחמת העולם הגיע לוילנה ששימשה אז צהר לגבה, דרכו יצאו יהודים רבים מאירופה הבוערת. יחד עם קציני נציבות בית"ר הצליח לעזוב את וילנה למרות היותה כבר בשלטון סובייטי והגיע ארצה דרך תורכיה בשנת 1941.
עד שנת 1943 היה נוטר בעמק מבלי שמפקדיו או חבריו ידעו שהוא כבר קשור עם המחתרת של לח"י.