Volume 4

Page 1891

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

שמיר-יזרניצקי (מפקד לח"י), רחמים מזרחי, ראובן פרנקו.

הבריחה בוצעה דרך מנהרה. כחמשה שבועות הסתתר באסמרה. משם עבר לאדיס-אביבה (חבש) מוסתר במכונית בנסיעה שארכה שלשה ימים ולילות. משם הצליח להתקשר עם ידידיו הרבים בארצות הברית וצרפת. הם העבירו לו פספורט של סן דומינגו... לאחר חדשיים באדיס-אביבה עבר עם יצחק שמיר יזרניצקי לג'יבוטי שבסומלי הצרפתית. הנסיעה בתוך קרון סגור נמשכה שמונה ימים ולילות. בגלל חוסר זהירות מצד שומר הקרון נתפס ונאסר יחד עם יזרניצקי. השלטונות הצרפתיים זיהו אותם אמנם ובכל זאת שחררום. אך הקונסול הבריטי החל תובע את הסגרתם בהסתמך על הסכם. הם הוזמנו כבר כדי שיוסגרו. המשמר כבר עמד מוכן. אך הודות לעזרתו של קצין משטרה צרפתי הרויחו שעתיים גורליות. הספיקו להביא עו"ד מקומי אשר הוכיח כי קודם כל חייבים השלטונות המקומיים להעמידם לדין על שעברו את הגבול באורח בלתי חוקי. זה השפיע. הועמדו לדין ונדונו לארבעה חדשי מאסר. שוב החלו הידידים מעבר לים לפעול והשיגו הבטחה רשמית מהממשלה הצרפתית המרכזית שלא יוסגרו למרות הלחץ של משרד החוץ הבריטי להתערבותם האישית של ארנסט בווין ודף קופר השגריר בפאריס. כתום ארבעת חדשי המעצר עלתה על הפרק בעית הנסיעה לצרפת. ויזות כניסה כבר היו בידיהם, אך היתה סכנה שבתעלת סואץ יורידום הבריטים. בשתי אניות שהפליגו מג'יבוטי כבר חיפשום הבריטים. כשנה ורבע נמשך המאבק הזה על הסגרתם. כארבע פעמים עמדו לעלות על אניות, אך מדי פעם באו הוראות מעכבות מפאריס. הבריטים כבר ויתרו על ההסגרה והיו מעונינים שאנשים מסוכנים אלה ישארו לפחות שם. סוף סוף הצליחו הידידים באמריקה וצרפת להשפיע על ממשלת פאריס להעלותם על אנית מלחמה צרפתית שהיתה מחוסנת מפני חיפושים בריטיים.

ב-24 לאפריל 1948 עזבו בדרך זו את ג'יבוטי וב-1 למאי הגיעו לצרפת.

שם הצטרף לעבודת מפקדת האצ"ל בגולה. לאחר הכרזת המדינה (14 במאי) חזר ארצה והמשיך בפעולות הקדחתניות במלחמת השחרור. לפני בוא "אלטלינה" השתתף בפגישה עם ראשי ההגנה. מצד אצ"ל מלבדו השתתפו: מנחם בגין, מרידוד, גדעון ואברהם לנדוי . מצד הממשלה הזמנית וההגנה: ישראל גלילי ולוי אשכול. בישיבה זו מסר את כל הפרטים על האניה שנמצאה כבר בלב ים. על כמות ואיכות הנשק ועל מספר האנשים. לאחר שהוסכם על תכנית משותפת חזר לצרפת כדי להכין משלוח נוסף של נשק בשביל "אלטלינה" לכשתחזור מחופי הארץ.

בינתים התפתחו הענינים בארץ - אחרת לגמרי. בספטמבר 1948 חזר ארצה. השתתף בהקמת תנועת "החרות" והוא חבר למוסדותיה המרכזיים.

מטעם התנועה נבחר לכנסת הראשונה והוא חבר ועדת הכספים והכלכלה.

ד"ר משה שכטר

נולד בליובשובקה (דרום רוסיה), י"ד בניסן תרנ"ו (10.4.1896), לאביו שמואל זאב (רב ושו"ב) ולאמו עטיה בת שלמה גלוזברג.

את חינוכו המסורתי קבל בחדר. אחר נשלח לישיבה בקישינוב. שם הוסמך לרבנות בשנת תרע"ב על ידי הרבנים צירלסון, הונשפרג וסלטונוביץ (ידוע בכנויו "הרב מבנדרי").

בשנת תרע"ה (1915) גוייס לצבא הרוסי. השתתף בקרבות, נפצע וקבל אות הצטיינות אשר זיכתה אותו להיכנס למחלקה האחרונה של בית הספר התיכוני מחוץ למנין המוקצב ליהודים. סיים את בית הספר התיכון בציון הטוב ביותר וקבל מדליה של זהב.

בשנים 1919-1923 למד רפואה בפקולטה הרפואית אשר ליד האוניברסיטה בחרקוב. בסוף שנת 1923 קבל תואר ד"ר לרפואה.

בימי לימודיו בחרקוב היה מפעילי תנועת "תרבות". היה מזכיר הספריה והגימנסיה. מזכיר שעורי הערב. מורה למדעי הטבע בגימנסיה "תרבות". מרצה לתלמוד בחוג מצומצם של "שומעי שעורי הערב למורים''. קורא שעורים בפוסקים (יורה דעה) בפני חוג באיביתו של ד"ר ש. טשרנא (מנהל הגימנסיה ושעורי הערב של "תרבות") בין משתתפי החוג הזה היו גם הסופר ש"י איש-הורביץ , ד"ר ש. טשרנא והגב, פניה שרגוריודסקה.

היה חבר פעיל ב"צעירי ציון" בחרקוב.

בשנת 1923 הצליח לצאת את רוסיה ולהגיע לברלין, בה ישב עשר שנים.

עבד בקליניקה למחלות פנימיות בשריטה אשר על יד אוניברסיטת ברלין. בראשונה אצל פרופ' פרידריך קרויס, אח"כ אצל פרופ' גוסטב פון ברגמן . פרסם כעשרים עבודות מדעיות בספרות המקצועית הרפואית. על סמך עבודות אלו הוכתר שנית ללא בחינות בתואר

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1891). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1891