ליסוד גדוד יהודי לוחם. אף כאן היה בין ראשוני המתנדבים, כי ראה בכך דרך להגשמת רצון העליה. התגייס יחד עם האחים נושה וראובן זטלנד ועוד.
שרת בגדוד הארבעים ואח"כ בגדוד 38 של קלעי המלך.
הגיע ארצה ב-1918 יחד עם דוד בן-גוריון ויצחק בן צבי. בגדוד נפגש עם דוד יזרעאלי, מנדלבלט, אברהמי מנדל, נחום קרמר (אכר בבאר טוביה) ועוד. התארגנו כקבוצה חקלאית ועם השחרור עלו לגליל. והימים היו ימי אי-השקט שקדם למאורעות תל-חי.
הקבוצה נתחלקה בין כפר גלעדי ותל-חי. ביום ההתנפלות על תל-חי השתתף בישיבה עם יוסף טרומ פלדור בכפר גלעדי. כאשר הגיעה הידיעה על ההתקפה פקד טרומפלדור על עשרה חברים לפרוץ בשרשרת לתל-חי המוקפת. לבל אחד מהם וטרומפלדור בראשםהיה רובה וחמשים כדורים. שרשרת הערבים נפרצה. כשחדרו לתוך הבנין פקד טרומפלדור עליו ועל שלשה נוספים לצאת לחצר ולהגן על השער. ארבעתם נשארו מנותקים ולא ידעו על הנעשה בפנים. רק ראו שטרומפלדור הוכנס כשהוא פצוע. המצב החמיר. אי אפשר היה לחצות את החצר אל דלת הכניסה. כאשר נותרו לכל אחד מהם שני כדורים בלבד, החליטו לנסות לפרוץ קיר ולהכנס, באם זה לא יצליח, יירו עוד כדור והכדור האחרון כל אחד לעצמו.
כאשר עשו את הפרצה בקיר, חשבו הנצורים בבית שהערבים מתפרצים וכי הארבעה בחוץ כבר אבדו, אברהמי אף רצה לירות מבעד לפירצה, אך הוא צעק אליו: "אברהמי, זה אני דובינסקי", וכך ניצלו.
לאחר עזיבת תל-חי, קבלה הקבוצה האמריקאית את מחניים, אך לא הצליחה להיאחז בה ועברה למרחביה.
בשנת 1921 נשא לאשה את חנה בת זנוויל ציזיק ועבר יחד עמה למשק הפועלות בנחלת יהודה על יד ראשון-לציון (ראה את הערך שלה בכרך זה).
עם ייסוד החבורה הראשונה של פועלות על ידי חנה , עברו לתל-אביב.
עבד בבנין והיה חבר בקואופרטיב "מדרכה". היה מראשוני המשתכנים בשכונת פועלים א'. בשנים 1939- 1949 היה חבר במרכז הקואופרציה. כיום חבר במועצת הקואופרציה.
צאצאיו: מרים אשת דוד בר-אל (שכטר, בצ.ה.ל.), אפרים (קצין בצי ישראל).
ד"ר חיים (היינריך) הרמן
נולד בקניגסברג (גרמניה) בשנת תרנ"ב (.18.8 1892), לאביו לואי, ולאמו הנרייטה למשפחת רוזנר .
בוגר גימנסיה הומניסטית בקניגסברג. למד רפואה באוניברסיטאות קניגסברג, ברלין, מינכן, פרייבורג. קבל תואר ד"ר לרפואה. התמחה במחלות עצבים ורוח.
בימי מלחמת העולם הראשונה היה בחזית ונפצע. אחרי המלחמה עבד במקצועו בקניגסברג.
היה יו"ר האגודה הציונית שם, חבר ק.י.פ.
בשנת 1918 נשא לאשה את גרדה בת ברונו רוזנטל. עלה ארצה בשנת 1924 ועבד במקצועו. היה רופא עצבים, נוירולוג ופסיכיטר. מנהל בית החולים לחולי רוח "עזרת נשים" בירושלים.
שימש יו"ר החברה הנורולוגית-פסיכאטרית בארץ והשתתף מטעמה בשנת 1938 כציר בקונגרס הבינלאומי לפסיכיטריה בלונדון.
היה חבר הועד וחבר בית הדין של הסתדרות הרופאים בארץ. מרצה למחלות רוח בבית החולים לאחיות של "הדסה". נתמנה למומחה משפטי לשאלות מחלות רוח בבתי המשפט של ממשלת המנדט. ייסד ושימש יו"ר של "החברה הא"י להיגיינה רוחנית".
היה חבר ה"הגנה" ויועצו המקצועי. פרסם מאמרים מקצועיים ב"הרפואה" וכתב ספר לימוד לפסיכיטריה בשביל בית הספר לאחיות.
נפטר בירושלים י"ח בחשון תש"ט (20.11.48).
צאצאיו: מרים, דניאל.