קבל חנוך מסורתי בחדר המשיך ללמוד בישיבות טלז, קובנה, וילנה. לליובביטש נסע ללמוד חסידות. התחלת השכלתו הכללית היא פרטית, נבחן כאכסטרן והמשיך באוניברסיטאות ברן וברלין. כהמשך ללמודיו המסורתיים בא בית הספר הגבוה למדעי ישראל בברלין. נבחן בבחינות הממונה (במחלקה ההיסטורית הפילולוגית של האוניברסיטה בפטרוגרד 1917).
בשנת 1902 הוסמך בתואר רבנות בשנת 1917 בתואר מוסמך למדעי ההיסטוריה.
בשנת 1910 נשא לאשה את בלהה בת ישראל פיינגולד. עלה ארצה ר"ח אב תרפ"א (1.8.1921).
הן בארץ והן בחוץ לארץ מצא כוח וזמן לשלש את עבודתו לשלשה שטחים: לעבודת הוראה, לעבודה צבורית ולעבודת מחקר.
והרי פרוט מפעליו בשלשת השטחים.
פתח כמורה בחדר מתוקן בפרילוך (1902-1903). המשיך באודיסה כמורה ללימודים כלליים ב"תלמוד תורה" (1904). בלוחביצי, פלך פולטבה מורה בבית ספר לבנות (1905). בבית ספר מקצועי בפולטבה (1908-1909). בבית ספר למבוגרים בחרסון (1910/11). בשנים 1916-1918 הוא עובד במוסדות חינוכיים בפטרוגרד: בגימנסיה (1916-1918), בשעורי המזרח מיסודו של הבארון גינצבורג (1916/17), בשעורים לגננות (1916/17), בקורסים למדעי היהדות לתלמידי בתי הספר התיכוניים (1918-1916). מפטרוגרד הוא עובר לקיוב ועובד במוסדות דלקמן; בבית המדרש למורים של "תרבות" (1918/19). בסמינר של "קולטורליגא", 1918-1920. בבית הספר לגננות "תרבות" בשנים 1918/1920. ב-1920-1921 מרצה באינסטיטוט להשכלת העם של האוניברסיטה באודיסה.
עם בואו ארצה (1921) נכנס לעבוד כמורה בבית המדרש למורים בבית הכרם ירושלים. בשנים 19371923 היה חבר ההנהלה. ב-1937-1943 מ"מ המנהל וב-1943-1948 מנהל המוסד.
פרופיסור להיסטוריה ישראלית באוניברסיטה בי רושלים, בשנות תש"ד-תש"ו היה יו"ר המכון למדעי היהדות של האוניברסיטה.
השתתף בעבודה צבורית הקשורה בהשכלה והוראה. בשנים 1916-17 היה מזכיר הועדה להקמת בית ספר גבוה למדעי היהדות ברוסיה. חבר הועדה לעניני חנוך והוראה של חברת "מפיצי השכלה" בפטרוגרד 1916-18. חבר הועדה של חברת "מפיצי השכלה" (פטרוגרד 1916-1918 וקיוב 1919-1920). יו"ר הועדה להכשרת מורים לסמינריונים מטעם "מפיצי השכלה" ו"תרבות" (פטרוגרד 1917/18 קיוב 1918-1919). היה ציר בועידה הכללית של המורים היהודיים ברוסיה וחבר הנשיאות 1917. חבר מרכז הסתדרות המורים.
סגן יו"ר ואחר כך יו"ר של האגודה לבנין בית המדרש למורים, ולבנין הפנימיות של בית המדרש למורים. (יו"ר הראשון היה פרופ, ילין). פעיל בתנועה הציונית-סוציאליסטית. החל משנת 1903 בפרילוקי מקום עבודתו הראשון. בעיר מולדתו חורול ייסד את אגודת פועלי ציון (1904). נאסר על פעילות זו בחורול ושנה לאחר זה באודיסה.
מטעם הועד הציוני באודיסה השתתף בשנת 1907 בחיבור ביבליוגרפיה ציונית מנומקת.
בשנת 1905 השתתף בארגון ההגנה העצמית. היה חבר בועדת השביתה הכללית בגליל פולטבה-קיוב בחדשי אוקטובר-דצמבר 1905.
הצטרף למפלגת הציונים הסוציאליסטים. השתתף בועידות הגליליות של המפלגה בהומל (1906) ופולטבה (1907). היה ראש הועד הגלילי של המפלגה בקיוב (1906) ובחרקוב (1907).
עם בואו ארצה המשיך בפעילותו בתנועת הפועלים הציונית. בשנת תרפי'ה היה חבר בית הדין העליון של הסתדרות העובדים. היה בועדה של הכותל המערבי (תרפ"ט). בשנת תרצ"ג היה ציר בקונגרס הציוני בפראג מטעם מפא"י. היה חבר ועד הקהלה בירושלים נבחר מטעם מפלגתו כחבר הכנסת הראשונה.
כיום הוא ממלא תפקידים אלה: חבר הכנסת ; חבר הועדה לחינוך ותרבות של הכנסת: חבר הועד הפועל של האוניברסיטה העברית ; חבר הנשיאות של האיגוד האקדמי העולמי למרעי היהדות: יו"ר החברה הארץ ישראלית להיסטוריה ואתנוגרפיה; יו"ר מערכת "ספר הישוב": יו"ר מערכת "הספריה הציונית" (מיסודה של ההסתדרות הציונית) ושל "ספר ההגנה": יו"ר המועצה המתמדת של בית המדרש למורים בבית הכרם: יו"ר הועד המפקח של בית הספר התיכון בבית הכרם; יו"ר בועד המפקח של הארכיון לצבא ההגנה לישראל; חבר המערכת של השבועון לחקר תולדות ישראל "ציון" ; יו"ר המערכת של ספר השנה "שיבת ציון"; הבר המועצה של הקרן החינוכית מיסודו של פנחס רוטנברג ויו"ר הועדה החינוכית שלה; חבר המועצה החינוכית של "עלית הנוער": חבר הקורטוריון של "מוסד ביאליק".