Volume 4

Page 1990

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

בשנת 1892 עבר מבית הספר הפרטי שלמד בו עד כה לבית ספר ממשלתי למסחר וסיים אותו בהצטיינות בשנת 1896.

המשורר הצעיר, שגמר בית ספר למסחר, חשקה נפשו דוקא ללמוד את חכמת הרפואה. כדי להתקבל באוניברסיטה רוסית, חייב היה לעמוד בבחינות. נגש, עבר בהצלחה את הבחינות בשפות הקלטיות, יוונית ורומית ונכשל דוקא בבחינה ברוסית כי "שפתו ספרותית מדי", טענו מכשיליו.

את לשונות אירופה החשובות; גרמנית, אנגלית, צרפתית ידע בבר הנער. אך לא הסתפק במלל הלשוני, התעמק בספרות הקלטית שלהן. ובבואו לחו"ל אין הוא עוד משורר-מתחיל. שירים רבים כבר פרסם ואף תרגומים מהספרות העולמית כבר באמתחתו.

בשנת 1899 הופיע קובץ ראשון של שיריו: "חזיונות ומנגינות" (ביבליותיקה עברית, הוצאת "תושיה" ורשה, תרנ''ט. עם הקדמה מאת ראובן בריינין).

באותה שנה עזב את רוסיה ויצא לחו"ל ללמוד. נכנס למחלקת הרפואה של האוניברסיטה בהיידלברג (גרמניה). ארבע שנים למד שם ואחר כך עבר ללוזן (שווייץ). בשנת 1907 סיים את לימודיו וקבל תואר ד"ר לרפואה, התמהה בכירורגיה ובמחלות ילדים.

כל אותן השנים לא פסק מליצור. פואימות זעם כ"ברוך ממגינצה" מצד אחד ואידיליות מצד השני. עיניו הפקוחות ולבו הפתוח קולטים מיפי הטבע ונהנים מנועם החיים ואין נפשו פוסקת מלשיר. הקורא העברי מתייחס בתמיהה לשירה זו, שאין הוא רגיל בשכמותה. את האידיליות הוא מבין בתכנן אף כי צורתן הנוהרת חדשה היא. את "ברוך ממגינצה" עתיד הקורא העברי להבין שנתיים לאחר הופעת הפואימה, כי אכן רוח נבואה נזרקה מלבו של המשורר, בכתבו את השיר שנתיים לפני פרעות קישינוב. אבל את שירי האהבה והטבע אין קורא עברי באותה תקופה קולט כלל ורק יוסף קלויזנר , החוקר והמבקר הצעיר הולך בכרוז לפניו ב"השליח" ומבשר את בשורת גדול המשוררים העברים ליד ח. נ. ביאליק, שעד כה היה מולך יחידי במלכות הספרות. מעתה הופך גם קלויזנר להיות ידיד נפש למשורר לכל ימי חייו.

לאחר קבלת הדיפלום חזר לכפר מולדתו. בא למיליטופול שבקרים ונאסר כ"עבריין פוליטי" (דבר שאף פעם לא היה בלתי-שכיח בארץ זו). ישב במאסר חודש ומחצה. ל"עבריין" אין זה מספיק, אבל למשורר די והותר, כי על כן חוויה קצרה זו לבשה עור וגידים ביצירה. ("הכף השבורה", "שיר מזמור לבני תובל קין"), כל מה שרואה עינו, כל מה שקולטת אזנו, מתנגן בנפשו לשיר. אחר שחרורו נתמנה לרופא מחוזי של ה"זמסטבו" בכפרי פלך חרקוב. במשרה זו נשא שלש שנים. מסירותו וטוב לבו פתחו לפניו דלתות ולבבות. באותה תקופה הוא מתרגם את לונגפלו.

אחרי שהות קצרה בגרודנה, בא לקיוב ושוב נכנס לסכסוך עם השלטון בגלל זכות הישיבה. ("מעשה

במרדכי ויוכים''). החליט לגשת לבחינות, להבחן ברומית ויוונית כדרוש לסטודנטים לרפואה. אחרי כן עבר לפטרבורג וגם עבד שם בבתי חולים חמש שנים הוא נמצא שם בהפסקות רבות. עובד באנציקלופדיה היהודית רוסית. בעקבות ביקוריו בפינלנד מאותה עת בא תרגום האיפוס הלאומי הפיני "קלוולה".

עם פרוץ מלחמת העולם התגייס ונתמנה רופא צבאי בבית החולים במינסק. שימש כרופא ראשי ועמד במבחן גם בשעות סכנת חיים עד שזכה לאותות הצטיינות. זכרונות הימים ההם בוטאו בקובץ ספוריו.

אחר המלחמה עבר לאודיסה לעבוד כרופא פרטי. והשנים הן שנות מלחמת האזרחים, שנות רעב וסבל. "מים שלנו" היא תמונה פלסטית המתארת אותן. גם הפרעות שעברו על יהודי אוקראינה בתקופה זו יש בטוי להם ("וזאת ליהודה", "וזאת תהי נקמתנו").

בשנות הרעב באודיסה תרגם את אליאס ואודיסיאה להומירוס.

סוף סוף בשנת 1921 הצליח לצאת מרוסיה יחד עם קבוצת סופרים בראשותו של ביאליק.

התישב בגרמניה (סוינימונדה, פיטנגרונד, ברלין).

בשנת 1925 בקר בפעם ראשונה בארץ. נתקבל בהתלהבות עצומה, אך חזר לברלין.

בשנים 1926-1928 הוא העורך הספרותי של "התקופה" (ברלין - תל-אביב) בהוצאת י. מ. שטיבל. בשנים אלו תרגם הרבה ממולייר, גטה, שקספיר. פרסם גם פיליטונים ב"העולם" בחתימת "יעקב גר".

במלאת לו חמשים שנה הוקם ועד יובל לשם הוצאת עשרה כרכים מכתביו. הם יצאו לאור אחר כך על ידי בן ציון כץ. ההוצאה היתה הדורה. הכרכים הופיעו בשנים 1929-1934.

בשנת 1931 עלה ארצה והשתקע בה. בראשונה בירושלים ואח"כ בתל-אביב.

בשנים 1931-1934 ערך את ספר "המונחים לרפואה ולמדעי הטבע" מעזבונו של ד"ר א. מזיא. יש בו בספר הזה הרבה מאד משל המשורר ועל כן הוא באמת ספרם של מזיא-טשרניחובסקי.

המשיך בעבודתו הרפואית. שימש כרופא ילדים בבתי הספר העירוניים וילדי תל-אביב אהבוהו לא פחות מאשר אהב הוא אותם, פשטותו, עליצותו, ופחזנותו לא פגו גם ברבות שנותיו.

ב-1933 הוזמן לחגיגות הלאומיות בפינלנד ונתכבד על תרגום "קלוולה" אשר לה הוקדשו החגיגות בתואר "מפקד האורח של החבצלת הלבנה".

בשנת 1935 הוחג בארץ יובל ה-60 שלו. היה לאזרח כבוד של תל-אביב.

נבחר לנשיא כבוד של אגודת הסופרים בארץ ישראל ולנשיא הפאן-קלוב העברי. בשליחותו יצא לועידת הפאן בבוינוס איירס (1936). באותה שנה זכה בפרס "מוסד ביאליק" בעד תרגום ספרות קלסית לעברית (ה"אודיסיאה" הופיעה בהוצאת האוניברסיטה וקרן גולדברג). כמו כן קבל את פרס ביאליק של

APA citation

Tidhar, D. (1950). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 4, p. 1990). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/4/1990