הציוני בבול. מטעם הקונגרס היהודי העולמי נשלח לרחבי צרפת, בלגיה והולנד בהרצאות והקראות מתוך יצירותיו על שואת הגולה בכלל ושואת וילנה בפרט.
ב-1947 ייצג בציריך את התרבות היהודית מטעם הפען-קלוב היהודי העולמי בניו-יורק.
בספטמבר 1947 הגיע בדרך בלתי חוקית ארצה.
כאן נתקבל על ידי מושב מיוחד של אגודת הסופרים העברים בראשותו של יעקב פיכמן ועל ידי אגודת העתונאים. בשורה של 150 הרצאות תאר את השואה בפני יהודי הארץ בערים, במושבות, בקיבוצים ואף עד אילת הגיע.
בימי הקרבות ב-1948 היה חייל בצבא ההגנה לישראל.
הוזמן לארצות הברית לסדרת הרצאות מטעם "אידיש נאציאנאלער ארבעטער פארבאנד".
עורך את הרבעון באידיש "די גאלדענע קייט" ("שלשלת הזהב") בהוצאת ההסתדרות. יחד עם אברהם לוינסון. את שיריו פרסם בעתונות חו"ל : "ווילנער טאג'', ליטערארישע בלעטער" "צוקונסט",,זאמלביכער", "יונג-ווילנע", ובארץ : "דבר", "הארץ", "על המשמר", "שנתון דבר" (תש"ט).
ספריו שהופיעו : "לידער" (פארלאג, ביבליאטעק פון אידישען פען קלוב (וורשה 1937), "וואלדיקס": (פארלאג פון אידישען ליטעראטען פאריין אין פען-קלוב אין ווילנה, 1940), "די פעסטונג" (פארלאג איקוף, ניויורק 1945), "לידער פון געטא" (פארלאג איקוף, ניויורק 1946), ווילנער געטע" (פארלאג פון די ווילנער אין פראנקרייך, 1946), "פון ווילנער געטא" (פארלאג "עמעס", מוסקבה 1946), "ידישע גאס" (פארלאג "מתנות", ניו יורק, 1948), "געהיימשטאט" (פואמה באידיש, 1948, תורגם לעברית ע"י בנימין טננבוים), "חרות עלי לוח" (שירים בהוצאת "ספרית פועלים", 1949. מבוא מאת יעקב פיכמן . השירים תורגמו על ידי: ו. שלונסקי, לאה גולדברג, נ, אלתרמן, עזרא זוסמן, ד. אליעז, פסח גינזבורג, אביגדור המאירי), "גיטו וילנה", (תרגום מאידיש, נתן ליבנה. הוצאת "שכוי", תש"י). שירים רבים תורגמו לרוסית, גרמנית, פולנית, צרפתית, אנגלית, הולנדית, ליטאית, הונגרית.
יצירתו בשנים האחרונות היא בטוי אמנותי ראשון לשואה מפי עד ראייה.
לודויג לואיסון, מגדולי המבקרים הספרותיים באמריקה כותב עליו: "אברהם סוצקבר מייצג את אותו הנוער המופלא, שהוא תפארתה של התקופה הנוכחית בהיסטוריה היהודית... הוא משופע בהמצאות מטריות ובוואריאציות מקוריות משלו, בתי השיר שלו סוערים או מתנגנים כמיזמור ריתמי: התקווה, השאיפה הבלתי נכזבת וכוח ההתנגדות העצום של בני דורו מצאו את ביטויים בשירתו, שהיא מן הליריות ביותר של זמננו, אין למצוא ביצירתו עקבות השפעה רגילה כלשהי של איזה משורר מבני תקופתו לא של רילקה, ולא של אליוט. הכל בשירתו שייך רק לו.
נצחון הרוח על התנאים והנסיבות, לא לעתים תכופות תואר בעוצמה רבה יותר מאשר בשיריו של סוצקבר. צאצאיו ; הרץ ז"ל (נספה בגיטו וילנה), רינה.
ישראל ברא
נולד בפבלוגרד (פלך יטרינוסלב, רוסיה), כ"ה באדר תרל"ד (1874), לאביו אברהם אבא (למדן בן למדנים, מלמד), ולאמו פסיה בת מרדכי הורודצקי. גדל באוירה דתית. למד בחדר ובבית ספר עירוני ממשלתי. אח''כ למד בבית מדרש יחד עם הרב יעקב אלישקובסקי והתידד עמו. שמע שעורים מפי דבשליפיאן ממינסק (אח"כ מנהל הגימנסיה בראשון לציון. ראה כרך א', עמוד 321).
בשנת 1898 נשא לאשה את שרה (סוניה) בת ניסן לצנלסון, ובזיווג שני בשנת 1925 את יהודית בת צבי שיף (אלמנת אליהו בוקשטיין).
עסק במסחר תבואות. בגיל י"ח קנה חנות לחמרי ברזל והחזיק בה ארבע עשרה שנה.
הצליח להשתחרר משרות בצבא הצאר. כאשר הגיעו ההדים הראשונים לכינוס הקונגרס הציוני הראשון היה לציוני פעיל. במשך 10 שנים היה גזבר האגודה הציונית במקום. סייע בידי ד"ר בוגרשוב ושמואל יבניאלי-ורשבסקי בימי ביקוריהם בעיר. בשנת 1907 חסל חלק מעסקיו ועלה עם אשתו ושלושת ילדיו לארץ דרך אודיסה (א' ניסן תרס"ז).
שכר דירה בעג'מי שביפו. ראה כי הערבים הם היחידים העוסקים בשריפת סיד ואין הם מספיקים להכין כמויות הדרושות לבנין. גם בירושלים היתה משרפה אחת בידי היווני אפטימוס (חלוץ כבשני הסיד בארץ היה ר' יונה מן ראה כרך ב' עמוד 928). לאחר התיעצות עם מנחם שיינקין, מרדכי פרימן וישראל בלקינד בבןשמן, סידר משרפה בכפר הערבי ענבי (כ-7 קילומטר מרמלה. בין ההרים בדרך לירושלים). מבין הפועלים העברים עבדו אצלו דוד בדר וקורזיץ . לתוצרת הראשונה - 4 גמלים טעונים סיד שהביא ליפו, לא נמצאו קונים,