עזריאל יוסף אלברג
נולד בקוטנה, פולין, כ"ג ניסן תרמ"ח (4.4.1888), לאביו ר' זאב צבי (חסיד נאור, ממשפחה המתיחסת על דוד המלך) ולאמו אסתר בת ר' מנחם (מענבי) פרינץ. קיבל חינוך מסורתי-לאומי וכללי. בעודו נער נתיתם מאביו, ואחיו אהרן שלמה (ראה כרך ד', עמוד 1685) שקד על המשכת חינוכו ואף השיג בכתב את הסכמת הגאון ר' יצחק יעקב ריינס ז"ל מלידא לקבלו לישיבתו. כשנסע הנער שמה לא יכול להמשיך את דרכו מוארשה והלאה, כי בתסיסת המהפכה הרוסית אז (ב-1905) פרצה שביתת הרכבות. אחרי התהלכו ימים אחדים בוארשה נאלץ לחזור הביתה, נגרף במערבולת המפלגות ער שמצא את מקומו הקבוע ב"פועלי ציון".
בתרס"ט עלה ארצה בהסכמת אחיו ובתמיכתו, על אף הדמעות וההתנגדות של אמו. עבד קשה בחקלאות ובפרדסים ואח"כ הצטרף ל"השומר" ושרת במושבות הגליל בגרעין כח-הבטחון המזוין של הישוב בלי רתיעה מפני הסכנות. אמו הוסיפה להתחנן במכתבים שיבוא הביתה, אך הוא גמר אומר להתערות בארץ. בקיץ תרע"ד נסע לבקר את אמו והמשפחה, ובגלל פרוץ מלחמת העולם א' לא יכול לחזור ארצה.
התמסר במרץ לעבודה צבורית בגולה. בתרע"ח נשא לאשה את אילה בת יחיאל נתנאל ביטר מלינשיץ. נאבק קשה על סידורו בעבודה מפרנסת, ואחרי שכבר קיבל משרה בשרות ממשלתי בפולין נושל ממנה, בין יתר הפקידים היהודים, בעקב הנטיות האנטישמיות בשלטון. יצא זמנית עם משפחתו לבלגיה, כדי לעבוד ולחסוך כספים לצרכי עליה והתישבות בארץ. אך ההצלחה בעבודה ואח"כ במסחר עיכבוהו להשאר עוד ועוד בבריסל ולהוסיף על חסכונותיו לצרכי השקעה בארץ, עד שבאה השואה הנאצית על יהודי אירופה, ובאביב תש"ג נלקחו הוא ואשתו למחנה השמדה.
אחריהם נשארו בבריסל בתם פרל אשת מלך קניג (פרוון) ובנם יחיאל זאב.
אליהו לשצ'ינסקי
נולד ברז'ישצ'וב, פלך קיוב, אוקראינה, י"א שבט תרמ''ד (30.12.1884 לפי הלוח הישן), לאביו יחיאל מיכל (ממשפחת עשירים ונדבנים, נכדו של מרדכי זייצב , מראשוני בעלי תעשית סוכר ברוסיה) ולאמו רחל לאה בת משה דוקטורוביץ . למד מפי מורים משכילים עברית ותלמוד ובו בזמן גמר בקיוב בי"ס ריאלי. המשיך שם את לימודיו בפוליטכניון וב-1908 הוסמך למהנדס. בהיותו סטודנט התחיל (אחרי הפוגרום בקישיניוב) יחד עם חבריו שמואל ווייצמן (אחיו של חיים ווייצמן) ופנחס דשבסקי ליסד קבוצות סטודנטים להגנה עצמית (סמואובורונה). כידוע נסה דשבסקי לנקום דם יהודיקישיניוב בהתנפלו על קרושוון (יוזם ומארגן הפוגרום) במגמה לרצחו.
ב-1911 נשא לאשה את אליאנורה בת דוד נושה שרשובסקי מווארשה.
המשיך בעבודה מקצועית וצבורית בקיוב וב-1918 נבחר שם למועצת העיריה ברשימת הגוש היהודי הכללי. למועצה הזאת היתה חשיבות מדינית גדולה, היא היתה הראשונה אחר שניתנה ליהודי קיוב זכות הבחירה. במועצת העיריה הוא מלא תפקיד סגן-הנשיא של ועדת הכספים.
ב-1920 עבר לוארשה והיה שותף בבנק של חותנו (בנק ד. מ. שרשובסקי) ובכמה מפעלי תעשית סוכר וטכסטיל ועסקי עצים וספנות. מייסד ושותף עיקרי של חבית הספנות הגדולה "וויסטולה" בפולין. היה נשיא התאחדות הסוחרים והחרשתנים בענף העצים בפולין. סגן הנשיא של אגודת הספנות הפולנית, חבר לשכת המסחר והתעשיה בוארשה. כתב מאמרים על נושאים כלכליים בעתונים שונים בקיוב ואח"כ בוארשה. בחיים הציבוריים מילא הפקידים בתור סגן-נשיא חברת דורשי האוניברסיטה העברית, נשיא לשכת "בני ברית" (הנשיא האחרון לפני השואה והחורבן), סגן הנשיא של אגודה לתמיכה בסטודנטים היהודים (אוקזיליום אקדמיקום יודאיקום) ועוד, ועוד. השתתף כציר יהודי פולין במועצה העולמית של הסוכנות היהודית (החלק הלא-ציוני, שקיבוצי היהודים בעולם היו מיוצגים בו לפי ארצותיהם,