Volume 5

Page 2141

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

על הקניה כולה היה מוכן. אז התערב ירמיהו בדבר בהוכיחו כי אין הדברים נכונים, בראיה כי עצם ביי סעיד קנה 500 דונם מאדמה זו במחיר שבע לא"י הדונם. - (בוקסר עצמו קנה גם את האדמה הזו מאת עצם ביי עבור תמרקין ושות'). לכשנוכח בעקשנותו של אוסישקין, כינס את בני המושבה, שסיפקו את ההפרש של 1,250 לא"י לדונם, בתנאי שתופרשנה להם שתי חלקות בשווי להפרש הדמים. ואת הסכום הזה של 14000 לא"י הביא לפני אוסישקין ויהודה גור בצירוף פרטי-כל מבני נס-ציונה ושיק של "פרדס". ואז רכשה הקה"ק את האדמה. על אדמה זו נוסדו הנקודות "נטעים" "בית-חנן", "בית-עובד", "משקהפועלות", "כפר-אהרן" ו"טירת-שלום".

ב-1930 טפל בגאולת השטח שמעבר לכביש הראשי שהיה שייך לערביי צרפנד-איל-חרב ולאפנדים שוקרי איל תאג'י ואחיו חוסני ונששיבי וכו'. מאדמות אלה קנתה הפיק"א 20 "חוסות" אדמה מושע, מתוך 500 "חוסות" עבור אנשי ראשון-לציון. למען הגביר כחם של היהודים בשטח זה, יסד בוקסר בשתוף פעולה עם ברוך היימן, אהרן לייב צ'רקוב, מאיר קומרוב, יוסף סמל - (זמל) - ועוד חברת מניות ורכש עוד 20 "חוסות", וכך גדל מספר ה"חוסות" היהודיות במקום עד ל-40. בוקסר מזכיר לטובה את הערבי עבד אל-רחמן ביי איל תאג'י הזקן, תושב נס-ציונה, שעזרתו רבה היתה בגאולת קרקעות מידיים ערביות ליהודיות, ולא בשל מתן שכר. ואת זאת ביצע בימי מתיחות ומהומות לבין יהודים וערביים. לפי החלוקה הוקצה לחלק היהודי שטח שרחבו לא עלה על 15 מטר בלבד עד לנקודה הגרמנית "שפון", ורק הודות לזחיחות הדעת של בוקסר ובקיאותו במנהגי ערב עלה בידו, בעזרתו של עבד-אל-רחמן ביי תאג'י לצמצם את האורך של החלקה ולהרחיבה. ע''י כך שבחלוקה יקבלו הערביים מהאדמות הסמוכות לכביש כדי 40% - והיהודים כדי 60%. ולחלק היהודי בחר את הצד הצפוני של הכביש. ההסכם, בהצלחתו, הפליא את פקידי פיק"א.

על חלקה זו הוקמה שכונת התושבים החדשה מעברו השני של הכביש.

עוד 20 דונמים קנה מאת איבראהים אל תאג'י למגרשים לבני נס-ציונה, ועוד 100 דונמים מאת שיך הכפר צרפנד איל חרב אחמד מחמוד חמדן, שנמסר לפועלי נס-ציונה לבנינים. במו"מ זה שיתף את נציג הפועלים שוורצברג. את הכספים לקניות אלה השיג ע"י הבנק המרכזי למוסדות שתופיים בא"י באמצעות הלואה וחסכון נס-ציונה.

פעולת עזרתו למושבתו ולתושביה ואזרחיה נתנה תמיד מבלי כל הפליה מעמדית. אף גם בימי המאבק בא לעזרתם של חברי ההגנה, אצ"ל ולח"י מבלי כל משא פנים למי שהוא מהארגונים באופן מיוחד. (ואפילו לפני שלטונות המנדט בפניתו הישירה לנציב העליון).

במשך שנים רבות היה יו"ר הועד בנס-ציונה, עד להיותו למועצה מקומית.

עד היום הנו חבר בהנהלת התאחדות האכרים.

כתב מאמרים ב"דואר היום" ו"הבוקר".

צאצאיו: שרה , אשת בנימין קראפט (פרדסן בנסציונה), מרים אשת יעקב ילובסקי (פרדסן בנס-ציונה), רחל אשת זאב נחמן (פרדסן בנס-ציונה), יצחק (חקלאי בנס-ציונה), אברהם (חקלאי בנס-ציונה), חנה אשת מרדכי לרר (חקלאי בנס-ציונה), תחיה אשת יוסף שוסטר (נהג בדרום-יהודה.).

הרב שלמה (סלומון) מזרחי

נולד כ"ט בניסן תרנ"ד (1894) בירושלים לאביו יצחק (גבאי וחזן בביה"כ של ר' יוחנן בן זכאי בעיר והעתיקה. בן לרבנים גאונים מחברי "אדמת קדש" ו"פרי הארץ". בעזרת ועד העדה הספרדית שכלל את בית הכנסת העתיק הזה, ואת סדרי התפלות. שמש כגבאי קופת התמחוי של הכוללים הספרדיים), ולאמו בכורה לונה בת אברהם ברזני.

קבל חינוך בת"ת של הספרדים "ישיבת תפארת ירושלים" בפיקוחו של החסיד המקובל יעקב חיים אלפיה מרבני העדה החלבית. המשיך ללמוד תורה בבית המדרש לרבנים של חברת "עזרא" "דורש ציון", שם למד מהרבנים בן ציון אברהם קואינקה ומפי ראשון לציון בן ציון עוזיאל . כמו כן היה אחד התלמידים הראשונים במכון למדעי היהדות שליד האוניברסיטה העברית על הר הצופים.

בשנת תרפ"א נשא לאשה את רגינה בת יוסף ברזני (ראה כרך א', עמוד 137).

בשנת תרפ"ד הוזמן לכהן כרב ומורה לעברית בקהילה הספרדית באינדיאנופוליס, מדינת אינדיאנה (ארה"ב). שם הקהלת "עץ חיים ספרד". שם שיתף פעולה עם החברה האשכנזית "חברה למען החנוך העברי". יסד אגודה להסתדרות נשים "דבורה". קבל יפוי כוח מאת הרב הראשי ראשון לציון יעקב מאיר לאסוף כספים ותרומות לטובת המוסדות הצבוריים של הספר

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2141). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2141