לאחר זמן התישב בעיר מיסלוביץ שבאזור המכרות בשלזיה הפולנית. ניהל את מסחרו בהצלחה ולקוחותיו, רובם עובדי המכרות, כיבדוהו בשל ישרו, וליהודים היה מוכר במחיר הקרן. השתתף ביסוד אגודת "המזרחי" בעירו, נבחר ליושב-ראשה והכניס את התלהבותו החסידית לפעולה הציונית. במלחמת העולם הראשונה, כשגברו התלונות על "נכבדים" שבעדה היהודית, שמנצלים לעסקים לא-כשרים את חלוקת מצרכי המזון שהשלטונות סיפקו להקלת המצוקה, פתח בחסות "המזרחי" מחסן קואופרטיבי לצרכי אוכל וארגן את הדולוקה בשמירת זכויות דלת העם. אח"כ יסד ביתתמחוי להזנת ילדי עניים בלי תשלום ובי"ס דתי-לאומי, שהשפה העברית תפסה בו מקום מרכזי.
אחרי המלחמה התמסר ביתר מרץ לפעולות למען בנין הארץ ועידוד העליה, ואף בנו בכורו שמעון מאיר היה בין העולים הראשונים. באדר תרפ"א נתאלמן, ומאז גברה שאיפתו לעלות גם הוא, ובתרפ"ד נענה בשמחה לקריאת בנו, עלה ארצה עם בנו ובתו הצעירים והשתקע בירושלים. גם כאן פעל במידת יכלתו למען בנין הארץ וקירוב לבבות לשאיפות האומה וקדשיה, ובמהומות תרפ"ט עמד בראש מגיני ימין משה ויריות רובהו לא החטיאו את המטרות הרבות בין הפורעים.
כמו אביו ואבי אביו, שהיו בעלי-תפלה ומזמרים נודעים בחצרות האדמו"רים בפולין, כך נהג גם הוא בפולין ואח"כ בירושלים בשבתות ובחגים בבית האדמו"ר מדרוהוביץ' ועורר התפעלות בניגוניו החסידיים.
נפטר בירושלים בליל ט"ו אדר תרצ"ג ונקבר בהר הזיתים.
צאצאיו: מאיר שמעון גשורי (סופר וחוקר הנגינה החסידית, פקיד במשרד המסחר והתעשיה של ממשלת ישראל), יוסף ישראל (חבר מושב כפר-הרואה), רבקה אשת קליין (אכרה בבית-עובד מומחית בענף הלול). צבי הירש מיאבורז'נה ורייזל אשת פיוטרקובסקי נספו נספו בידי הנאצים בפולין, אך כל ילדיהם שרדו והשתרשו בארצנו.
הרב שלמה זלמן מוזס
נולד באובר-ווישה פלך מרמרוש (הונגריה ואחר כך רומניה) בי"א חשון תרע"ב לאביו רבי אפרים ולאמו דבורה בת ר' צבי שטיין (נספו במלחמה). נתחנך בחדר ובישיבות. תלמיד הגאונים רבי אליעזר דוד גרינוואלד מסטמר, הרב מנחם-מנדיל האגר מוויז'ניץ, והרב ראובן כ"ץ מפתח-תקוה. משלושה רבותיו אלה טיפוסים שונים זה מזה, הראשון מגאוני הונגריה, השני מגדולי החסידות והשלישי מגדולי ליטא ספג אל קרבו התלהבות חסידית והבנה עמוקה בתורה.
עוד בילדותו הצטיין בכשרונותיו ובהיותו כבן 14 מנהו רב העיר רבי מנחם מנדיל האגר מוויז'ניץ למזכיר פרטי ומזכיר הישיבה הגדולה "בית ישראל" והנהלת הירחון התורני "דגל התורה".
חבת הארץ נשרשה בו עוד משחר נעוריו. בימים ההם נתעוררה בגליל מרמרוש תנועה גדולה של חבת ציון על ידי הרב הגאון רבי ישכר בר איזקסון הנודע בשם "הרב מפאליען" שהטיף למען ישוב א"י, יסד את ה"חברה להתישבות יהודי מרמרוש בא"י" ונסע לפריז להתיצב לפני הברון רוטשילד "הנדיב הידוע" ליישב יהודי מרמרוש על אדמות פיק''א. מרכז החברה היה בעיר אובר-ווישה והרב מוזס נתמנה למזכירו ויד ימינו. התנועה הביאה בסופו של דבר להתישבות יהודי מרמרוש, 70 משפחות ברחובות על ידי התאחדות האכרים בשנת תרצ"ה.
בשנת תרצ"ב נתעוררה שוב תנועה גדולה לעליה לארץ-ישראל על ידי הרב אליעזר האגר האדמו"ר מוויז'ניץ (אחר כך בתל-אביב) שיסד חוות הכשרה לחלוצים חסידים בכפר מיליוו סמוך לוויז'ניץ. הרב מוזס הצטרף מיד בתור חלוץ לקבוצת הכשרה זו שהיתה התחלה לכמה קבוצות דומות. עם גמר ההכשרה נתמנה בשנת תרצ"ג למזכיר מרכז אגודת ישראל והחלוץ החרדי ברומניה בנשיאות הגאונים רבי יהודה ליב צירלסון מקישנוב ורבי אליעזר האגר מוויז'ניץ. בחול המועד סוכות תרצ"ד עלתה הקבוצה לארץ. שמחת תורה חגגו בשלוניקי ואחר החג הגיעו לארץ משאת נפשם ותקעו מושבם באם המושבות פתח-תקוה.
בראשית עלותו לארץ עבד בתור פועל פשוט בפרדס ובבנין ואחר כך נתמנה בתור מזכיר הישיבה הגדולה ישיבת לומז'ה בפתח-תקוה ובמזכיר פרטי להרב הראשי ראובן כץ ואגודת הרבנים המחוזית. בזמנו הגיעה הישיבה לרום התפתחותה על ידי העליה מן הגולה שעלו אליה מבחר תלמידי ישיבות ליטה מווילנה, מיר, גרודנה, קמיניץ, קלצק, ראדין וכו'. בעד עבודתו במסירות במוסד התורה הגדול הזה בישוב החדש קבל מכתבי תהלה מהגאונים איסר זלמן מלצר מירושלים, ראובן כץ מפתח-תקוה ויחיאל מרדכי גורדון מלומז'ה. כן נתמנה למזכיר פועלי אגודת ישראל בפתח-תקוה. בכל התפקידים האלה שימש קרוב לעשר שנים והצליח להתחבב באם המושבות וביחוד על זקני המושבה הוותיקים.