Volume 5

Page 2175

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

והאמנות בתל-אביב. בתערוכת 8 ציירים בשם "מסד" בתל-אביב, קנתה גב' שושנה פרסיץ שהיתה מנהלת מח' החינוך של עירית תל-אביב את תמונתו הראשונה. ביום כ"ו בתשרי תרצ"ב ביקרו בתערוכתו מאיר דיזנגוף בלוית מושל המחוז קרוסבי ושניהם רכשו מתמונותיו. הנציב מק מייכל רכש את תמונתו "נוף ארצישראלי".

בתערוכת התמונות הכללית הראשונה שנערכה בארץ בשנת 1942 בבית "הבימה" קבל פרס ראשון לציור ע"ש מאיר דיזנגוף.

בשנת 1950 הוא אחד ממקבלי הפרסים בתערוכת הים בתל-אביב, בתערוכה זו השתתפו 60 ציירים. באבגוסט 1950 ערך תערוכה בהולנד.

הרבה תמונות משלו נרכשו ע"י מוזיאונים בארץ ובחו"ל. בחדרו של יו"ר הכנסת מר יוסף שפרינצק תלויה תמונה שלו.

עיקר כוחו הוא בצבעי-מים, אף כי גם צייר בצבעי שמן. מוסיקליות רבה מתגלה בציוריו (כאן המקום לציין כי הוא גם מנגן בכנור). הצבע השליט אצלו הוא ירוק על מאות גווניו. ציוריו הם שקטים, ליריים מאוד. כן צייר מראות ירושלים הסלעית, טבריה, צפת. מפורסמים ציוריו על הירקון ,כמו כן פורטרטים של נשים. זכרון יעקב זכתה לאהבת מכחולו. ובדרך כלל: כל הארץ על אורה ואוירה טבועה בנפשו ומנפשו היא יוצאת בהירה ורכה אל בדיו.

כיום הוא עובד כמורה לציור בגימנסיה הריאלית בראשון לציון ובי"ס עירוני של עירית תל-אביב.

הוא חבר ועדת הביקורת של אגודת הציירים והפסלים. פרסם מאמרים ב"גזית". עליו נתפרסמו רשימות והערכות בכל העתונים. בספרים העריכוהו ד"ר קרל שווארץ, ד"ר חיים גמזו, ד''ר ליזטה לוי.

נשא לאשה את תמר בת יעקב וילקר.

צאצאיו: יעל, דורון.

חוה ליבוביץ

נולדה בטולשאן (רומניה) בשנת תרכ"ד (1864) לאביה מנדל הלמן . נתחנכה בבית ההורים ליהדות ולחיים

כדרך בת ישראל כשרה וחרוצה. הושפעה עם כל בית אביה מהתנועה שקמה אז ברומניה למען חיבת ציון ועליה ארצה לשם התנחלות על הקרקע.

משום כך לא היתה כל מניעה לא מצדה ולא מצד ההורים לנשואיה עם הבחור שלמה זלמן ליבוביץ מקישינוב (ראה כרך ב', עמוד 852), שהיה אמנם בן חיל וטוב ואשר הוריו עמלו לשוא להוציא מראשו את הרעיון ה"מטורף" לעלות ארצה בעודו צעיר ומסוגל לעבוד ולחיות... ואשר כל שהיתו ברומניה אינה אלא צפיה בתחנת מעבר עד להפלגה באניה ליפו.

שנים אחדות חיו בקונסטנצה ובינתים הצליח בעלה להרשם אצל הקונסול הטורקי כיליד דוברודז'ה, שהיתה שייכת עד 1878 לטורקיה, כנתינו-לשעבר של השולטן, המתגעגע לחזור וליהנות מחסותו הרוממה, - ובדרך זו נרשמו גם היא וילדיה בפספורט הטורקי שקיבל בעלה ובתרנ"ט עלו ארצה כנתינים טורקיים והורשו להכנס בלי כל עיכובים והטרדות מצד פקידי החוף ביפו.

זמן מה נשארה עם הילדים בדירה קטנה ודלה ביפו, עד שבעלה יצא לנסות את מזלו להסתדר באחת המושבות. היא לא שכחה שהדירות בבית ההורים ובקונסטנצה היו נאות ונוחות הרבה יותר מזו שביפו, אבל ההן היו בארצות הגויים, וזו, שבארץ-ישראל, היתה חביבה עליה יותר מההן. כשהסתדר בעלה בתור פועל ברחובות והוציא את משפחתו שמה, רק אז ראתה מרת חוה את מעלותיה הגדולות של הדירה היפואית, שכן ברחובות מצאה את המקום הנועד לקן משפחתה בצורת צריף בנוי מקרשים ומסדינים ומרוהט בקרשים מונחים על גבי ארגזים של נפט. המסיבה שערכו השכנים והי

דידים לכבוד בוא המשפחה כללה בתפריטה לחם, דג מלוח, טה, שתיה כדת וריקודים עד אור הבוקר. חיבת הארץ הנעימה לה את החיים גם בתנאי צנע כאלה ממחרת החגיגה החלה לומדת דרכי חיים ועבודה בארץ בתנאים כאלה, לחלוב פרה שנקנתה בלוד, לטפל בעופות לקושש זרדים להסקה, לבישול ולאפיה, להביא מים מבאר רחוקה, לגדל ירקות ליד הצריף - וכל זה מתו חדות יצירה והרגשת שותפות-בפועל בבנין מולדת יחד עם המשפחה ועם הרבה ידידים שהיו מתאספים

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2175). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2175