רק רומנטיקה של ראשית מאבק המרץ היוצר היהודי עם שממת הדורות והתנאים עוד לא הוכשרו אז ליצרנות תעשיתית בקנה-מידה ניכר, - ושלשתם חזרו לאירופה.
אחרי המהפכה ברוסיה יצא ב-1922 לברלין. המשיך בעבודתו בתור מהנדס-חימאי והשתתף ביסודה ובפעולותיה של אגודה לעזרת המהגרים היהודים מרוסיה המתעתדים לעלות ארצה, וכן ביתר הפעולות הציוניות והצבוריות.
משעלה ארצה ב-1934 פתח בתעמולה בעתונות, בתזכירים למוסדות ובשיחות עם אנשי-עסקים למען יסוד תעשית סוכר בארצנו ועל הברכה הצפויה ממנה לחקלאות ולגידול בהמות ולמשק הארץ בכלל, נוסף על מניעת הצורך להוציא מטבע זר לרכישת תצרוכת הסוכר מארצות חוץ. פקידי הסוכנות, שפנה אליהם בתזכיריו, קבעו בחדרי משרדיהם, שאדמת ארצנו אינה מסוגלת לגידול סלק הסוכר. אך הוא התקשר עם חקלאים באזורים שונים בארץ ועשה ניסויים, שלפיהם נקבע שביבולי סלק סוכר ובאחוז הסוכר שבהם עולה ארצנו פי-שנים על ארצות מרכז אירופה. וכן הראה אפשרויות להפקת הסוכר מקני-סוכר וכו'. אך מכתביו ותזכיריו לאנשי הסוכנות לא הועילו לשנות את דעתם השלילית, הפוטרת מפעולה בשטח שלא הם הנם הבקיאים בו.
אחרי יסוד מדינת ישראל העביר את שטח התקפתו כלפי המשרדים הממשלתיים לחקלאות ולתעשיה, והמשיך לעורר לכך את דעת הקהל במאמרים ובמכתבים בעתונות. ואחרי שקיבל בכתב מאת חברה הולנדית גדולה הסכמה עיקרונית לכניסתה ליסוד תעשית סוכר בארצנו ושלח את העתק המכתב לשר התעשיה של הממשלה הזמנית, החלו ראשי שלטונותינו הכלכליים להתיחס אל הדבר ברצינות, ובסוף הודיעוהו על ההחלטה למסור את ביצוע התכנית להמשביר המרכזי ולהסתדרות החקלאית, וממשרד החקלאות נכתב לו, כי כאשר יגשו לביצוע המפעל עוד יוועצו אתו בתור בעל נסיון רב בעבר במקצוע זה.
בנו : שמחה נח (מהנדס במוסקבה).
פנינה שוארץ (קרושצ'נסקיה)
נולדה במזריץ', פלך שדליץ, פולין, ט"ו ניסן תרמ"ט (1889), לאברהם בן יונתן קרושצ'נסקי ולאמה שושה בת יעקב מרדכי רוזנזומן. גמרה בי"ס תיכוני ופקולטה פדגוגית באוניברסיטת אודיסה ובקרה בקורסים פדגוגיים בפטרבורג. היתה פעילה בחוגי הנוער הציוני באודיסה. השתתפה בפועל בהגנה העצמית היהודית ונאסרה פעמים.
נכנסה לעבודת הוראה בבית הספר לבנות של "חברת מפיצי ההשכלה" מיסודן של הגבירות גולדשטיין ושפיגלר באודיסה, שהתנהל ברוח של חינוך להתערות בחיי רוסיה (התבוללות). במשך הזמן חדרו ציונים בתור חברים לחברת מפיצי ההשכלה ונלחמו בפנים בעד החדרת לאומיות יהודית לבתי-ספרה, וז'בוטינסקי יצא בדרישה להקדיש בהם שתי חמישיות של הזמן ללימודים עבריים. הריב שבין העסקנים התפשט גם לבין המורים המתבוללים (לפי אשלית עצמם) והציוניים. משלא מצאה סיפוק בעבודתה בביה"ס הנ"ל באוירה כזו יצאה ויסדה בי"ס ברוח לאומי ציוני ולידו גן ילדים עברי (השלישי באודיסה).
ב-1914 נישאה לשלום בן ברוך שוארץ (ראה כרך א', עמוד 516).
ב-1920 עלו ארצה והשתקעו בירושלים. המשיכה בפעילות בעניני צבור ובהשתלמות בלימודים ובמשך סמסטרים אחדים שמעה הרצאות באוניברסיטה העברית מפי הפרופ' קלויזנר ואחרים. חברה בועד התאחדות נשים לשיווי זכויות ובועד סניף הציונים הכלליים. יסדה ומנ הלת מטעם ארגון נשים ציוניות כלליות בית ספר לבנות עדות המזרח משכונות העוני והנה חברה במועצת מנהלי בתה"ס העממיים בירושלים.
רפאל חיים הכהן
נולד בשיראז, פרס, כ"ב כסלו תרמ"ד (1883), לאביו הרב אהרן ב"ר משה הכהן (שליח כוללות הספרדים מצפת בבוכארה וברוסיה) ולאמו חאנום בת הרב יצחק כהן חקאק .
בשנת תרנ"א עלה ארצה עם הוריו והשתקעו בירושלים (כשעלו בתרנ"ב עוד יהודים מפרס והשלטון הטורקי גזר עליהם גירוש מהארץ, השתדל אביו בהצלחה להניע את ראשי היהודים לפעולה אצל ראשי השלטון - והגזירה נתבטלה).
נתחנך לתורה ולחיי המעשה ומגיל צעיר התמסר לפעילות צבורית למען שילוב בני עדות המזרח בכלל ועולי פרס בפרט במערכת הישוב החדש, הבונה והנבנה. נבחר כציר לכנסיה הראשונה לבני ישראל בא"י, שנוסדה בועידת זכרון יעקב תרס"ג והיתה גרעין ראשון לארגון כולל של הישוב.
בתרס"ד נשא לאשה את אמירה (בוליסה) בת רפאל גוז לאן. למד את מלאכת הדפוס ועבד בה. יסד בתרע"ב את דפוס רפאל חיים הכהן , שהנו אחד מבתי-הדפוס הותיקים והנודעים בירושלים, וזה שנים רבות מוציא הוא "לוח יום-יום",