יאכל הפרדס עד שישא פרי, ולבן נתן את הברירה להשאר בבית ולנהל את העסקים, כדי להרויח להוצאות פיתוח הפרדס בארץ בידי מנהל שכיר, או לחזור ארצה אבל המשפחה לא תבוא עד שהפרדס יתן פרי. הוא החליט להשאר, כדי לעלות עם כל המשפחה.
ב-1908 נשא לאשה את רחל בת גרשון דובינבוים , ניהל את עסקי אביו, השתתף בפעולה הציונית והיה ממיסדי קופת מלוה וחסכון של הציונים בבריסק וממנהליה. במלחמת העולם א' טולטל עם משפחתו לרוסיה הפנימית ובכ"ו אב תרע"ח מתה אשתו במוסקבה והשאירה אחריה שתי בנות קטנות.
ב-1922 הצליח לצאת עם בנותיו מרוסיה וחזר אל ביתו ואל משקו ופרדסו ברחובות וב-1926 נשא לאשה את חנה בת יעקב מאיר לרינמן . היה פעיל כל השנים בעניני צבור ברחובות. היה חבר במשפט השלום העברי מתרצ"ד עד לחיסולו אחרי קום המדינה, והנו גבאי בית הכנסת הגדול, פעיל בועד לשכת הרצל של בני-ברית וחבר ועדת הבקורת באגודת גמילות חסד "הרצל".
בנותיו; אסתר אשת ברוך שפירא, דבורה אשת מרדכי עירוני.
שמחה סברדלוב
נולד בו' תמוז תרנ"ו (13.7.1896) בפולוצק שברוסיה הלבנה לאביו מנחם מנדיל (מצאצאי רבי ישראל מפולוצק, מראשוני עלית החסידים) ולאמו פריידה בת ר' מיכאל שיפמן . מגיל 1/2 4 למד ב"חדר", אח"כ בחדר מתוקן, ובגיל שבע כבר ידע לספר סיפורים מהתנ"ך בעברית שוטפת, המשיך בישיבה, ובהשפעת הסב ה"מתנגד", אבי אמו, הועבר ללימודי חול בבי"ס עירוני ואח"כ בבי"ס ריאלי.
ב-1911 למד בטכניון בחארקוב והתאכסן בבית דודו ר' אליהו סברדלוב , ציוני ותיק מימי הרצל ומורה לעברית. נכנס לפעולה בחוגי "חובבי שפת עבר" ואח"כ בחוגים ציוניים של הנוער הלומד והסטודנטים. היה מרצה בחוג הנוער "יהדות", ממארגני "החבר" (ארגון הסטודנטים הציוניים) בחארקוב, נציג הסטודנטים הציוניים בועד הכללי של הסטודנטים היהודים בחארקוב, עבר לפעילות ב"צעירי ציון" ואח"כ בצ"ס.
משפרצה מהפכת מרס 1917 ברוסיה הפסיק את לימודיו במכללה הטכנולוגית ועסק שלש שנים בעבודה ציונית בלבד. היה ציר לועידה השניה של צעירי ציון ולועידה הציונית הכל-רוסית (השביעית) בפטרוגראד ומועמד לקונגרס היהודי הכל-רוסי. אחרי מהפכת אוקטובר 1917, משקם המשטר הסובייטי, שחידש את האיסור של המשטר הצארי על הפעילות הציונית, המשיך שמחה סברדלוב את העבודה במחתרת. היה במשך כמה שנים יו"ר ועד "צעירי ציון" ואח"כ צ. ס. בחארקוב ויו"ר הועד הכללי הציוני שם, מקשר בין מרכז צ"ס ומרכז החלוץ במוסקבה ומרצה נודד באספות צ"ס בפלכי הארקוב וויטבסק.
ב-1918 נשא לאשה את נחמה בת דודו אליהו הנ"ל, והיא היתה לו חברה ועוזרת נאמנה בכל פעולותיו הציוניות במחתרת ברוסיה.
ב-1920 חזר ללימודיו בחארקוב, גמר אותם בהצטיינות, ב-1921 הוסמך למהנדס-טכנולוג ולדרישת מרכז צעירי ציון חזר לעבוד במקצועו בשרות השלטון בעיר מולדתו ובמחתרת הרחיב את הפעולה הציונית והתרבותית בין הפועלים היהודים ברוסיה הלבנה וביחוד בעזרה ליותר ממאה חברי צ"ס והחלוץ לעלות ארצה (בין נעזריו בענין זה : זלמן ארן, אליהו אילת, זאב-הים ועוד). בתקופת עבודתו בפולוצק קרה מקרה, שהייבסקציה העמידה למשפט צבורי פומבי קומוניסט ידוע על שמל את בנו ולמען מתן צורה של צדק להרשעת הנאשם, היה צורך בסניגור שיביא את מיטב נימוקיו לטובת הנאשם, אך בסוף ינוצח תחת מהלומות הפטיש הכבד של התובע הכללי. את תפקיד הסניגור הטיל ראש הייבסקציה על החבר המהנדס סברדלוב, שבנאום תעמולה ציוני-סוציאליסטי שארך שעתים הביא לידי זיכוי הנאשם ואח"כ באו משלחות פועלים מהמקום ומוויטבסק להודות לו על נאומו.
לרגל הכנת הועידה של נוער צ"ס נאסר ב-1924 באשמת פעילות ציונית ובמינסק נדון למות והעונש הוחלף בהחלטה לשלחו למחנה ריכוז במנזר שבאי סולובקי, אך מאחר שעם מאסרו פסקה העבודה בהקמת תחנת-כח חשמלית מרכזית בפולוצק לפי תכניתו, והפסקה זו הזיקה למדינה יותר מהפעילות הציונית, פטרוהו באזהרה להתנהגות טובה ושלחוהו הביתה.
לדרישת מרכז צ"ס השתדל וקיבל העברה לסביבת מוסקבה ונתמנה ל"יועץ מלומד" במיניסטריון הכספים בעניני בנין ומשק עירוני ובשעות הפנאי עסק בפעולות במרכז צ"ס ובמרכז החלוץ וכמקשר בין שני המרכזים וכן בדפוס החשאי שהדפיסו בו את עתון המפלגה. פעם בעת הדפסת העתון נערך באותו כפר שליד מוסקבה תמרון של חיל הגנת המשטר (ג. פ. או.). בחדר אחד ערכו הקצינים משתה לילה ובחדר הסמוך הודפס העתון האסור, ואת שאון זמזום המכונה "כיסו" בשירת "וכל מאמינים" ו"אתה אחד".
במאסר הידוע ב-16.3.1926 נאסר במוסקבה יחד עם