לשכת הקהק"ל וההסתדרות העברית בעיר, וחבר ועד אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית ומראשי הפעילים בכל תנועה ומפעל למען הציונות ומדינת ישראל.
ב-1929 נשא לאשה את עליזה בת הרב אליהו דנן. באביב תשי"א בא לבקר בארץ, כדי למלא את צוואת אביו ולהעביר את עצמותיו מבירות לקבורה עם אבותיו בירושלים, וכן כדי ללמוד את תנאי הארץ לשם הכנה לעליתו להשתקע.
אחרי מלחמת העולם א' פרסם מאמרים ב"דאר היום'' ואח"כ בעתונים היהודיים בארגנטינה בעניני יהדות וציונות, וספר קטן (בספרדית) על תולדות המנורה בתור סמל מדינת ישראל.
צאצאיו: שבתי (מרסל), (מזכיר ראשי לתנועת "החלוץ" בארגנטינה, למד אגרונומיה באוניברסיטה שם, נכנם עם אשתו יהודית בת יצחק לאבאטון להכשרה על מנת לעלות ארצה), נעמי.
אריה וישניאק
נולד בכ"ב תשרי תרס"ה (1904) בצ'רניאני שבמחוז קוברין, רוסיה (בין שתי מלחמות העולם - פולין) לאביו שלמה (מחניכי ישיבת וולוז'ין ובעל השכלה כללית רחבה, מחובבי ציון, מנהל משרדים של בתי-חרושת לזכוכית) ולאמו ליבה בת דוד ברסקי (סוחר אריגים, מוסמך לרבנות) מפרוז'אני. למד בחדר מתוקן בבריסק שעל נהר בוג (בריסק דליטא בפי היהודים), ומשפרצה מלחמת העולם א' ב-1914 ונתערערו החיים והפרנסה נדד עם הוריו למקומות-מגורים קטנים והמשיך ללמוד עם חבריו ולהשתלם בהשכלה כללית (ברוסית) ועברית והגיע לידיעה רחבה, לפי גילו, בספרות העברית.
מ-1919 עבד שנתים בבית-מסחר בוארשה והמשיך להשתלם בהשכלה עברית וכללית, אח"כ בעבודה אדמיניסטרטיבית בביח"ר לזכוכית בווהלין הפולנית ובסוף בבית-מסחר גדול לעצים בוארשה ובקובל והרבה לנסוע בעניני העסק לסניפי הפירמה במזרח פולין. באותן השנים היה, פעיל ב"החלוץ" ובחוגי הנוער מיסודה של "תרבות".
בראשית 1925 ניסה לצאת מפולין בלי דרכון כדי לעלות ארצה. נתפס על הגבול הצ'כי והוחזר. בסוף קיבל בהשתדלות ממושכה, במיניסטריון-הפנים היתר יציאה תמורת ויתור על הנתינות הפולנית ובראשית 1926 עלה ארצה בשיירת חלוצים, וכאן מצא את אחותו רחל שעלתה לפניו (כיום חברה בגבעת השלשה). התחיל לעבוד בסלילת כבישים בשכונת גאולה בחיפה כחבר קומונה בת 4 חברים, ששכר ימי העבודה של מקצתם הוכרח להספיק לפרנסת בולם... במצב כלכלי קשה זה נפגש בחיפה עם בעל בית החרושת לזכוכית, שלפנים עבד במשרדו בפולין (יהודי חובב גלות והתבוללות), בדרכו לרגל עסקיו לסוריה ולמצרים. ההוא הציע לו לעזוב את ארץ הדלות והאבטלה ולחזור "הביתה", שם יתן לו משרה גבוהה במינהלת מפעלו. על זה השיב לו אריה וישניאק בהצעה נגדית : שיעביר את מפעלו ארצה ומכאן יפיץ את תוצרתו בכל המזרח הקרוב. ההוא הגיב על ההצעה בצחוק לעג ונשאר בפולין עד שהובל עם כל משפחתו לכבשן ההשמדה.
משנתמעטו ימי העבודה של ה"רביעיה" בחיפה עד לאפס עבר ב-1927 לטבריה ועבד בכבישים, בבנין ובמחצבות. כשהחריפו הניגודים שם בין "אחדות העבודה" ו"הפועל הצעיר" לקראת הבחירות למועצת הפועלים, השתתף בארגון רשימה בלתי-מפלגתית ונבחר כחבר למועצה. (משהתאחדו שתי המפלגות למפא''י הצטרף אליה והיה פעיל בסניפה). באמצע 1929 חזר לחיפה ועבד עד 1933 במחצבות "אבן וסיד" ובמהומות 1929 השתתף בפעולות ה"הגנה" (שהיה חבר בה מאז בואו ארצה) ברחוב נצרת ובחליסה. בסוף 1933 הצטרף כחבר לקואופרטיב "נמליט" ועשה נסיון לארגן סקציה של חוצבים ערבים ליד מועצת פועלי חיפה. אח"כ עבד בקואופרטיב ובביח"ר פרטי באזור רמת גן, נאבק על זכויות הפועלים השכירים העובדים בקואופרטיב של פועלים ואף סבל פגיעות בשל מלחמתו זו. היה פעיל בועד אגודת פועלי חמרי בנין ובמהומות 1936 היה מפקד קטע ב"הגנה" בנחלת גנים. מ-1937 ואילך במועצת פועלי תלאביב כמזכיר אגודת פועלי חמרי בנין ואח"כ כמזכיר לשבת העבודה.
בפברואר 1942 התגייס ליחידות העבריות בצבא הבריטי. השתתף בפעולת החיילים מטעם הסוכנות להמריץ