מתר"פ ואילך עסק בהפצת ידיעת הלשון העברית, ומעת עלותו ארצה בתרצ"ז הנו מורה למקצועות היהדות בבתי-ספר תיכוניים (בזמן האחרון בביהמ"ד למורים בחיפה) ופעיל בעבודה מדעית כמרצה באגודה להשתלמות במדע בחיפה, ממיסדי הספריה התורניתמדעית בחיפה, ממיסדי החברה לחקירת המקרא בישראל, משתתף באנציקלופדיה מקראית, בירחון "סיני" ובעתון המורים "הד החינוך", ופירושו לעזרא ונחמיה נדפס בתש"ט בירושלים.
בתרצ"ח נשא לאשה את בתיה בת ר' צבי ביקל. צאצאיו: ניצה, מנחם שמשון.
קולונל אליעזר מרגולין
נולד בבלגורוד, חבל הדון, רוסיה, בשנת תרל"ה תרנ"ה) והיה אחיו של הד"ר מ. מרגולין , עורך האנצי(1875), לאביו יוסף מרדכי (נפטר ברחובות, ט"ו בטבת קלופדיה "ברוקהאוז" הרוסית. נשלח ללמוד בחדרים, אך לא חיבב את הישיבה השקטה על הספרים והרבה להשתובב ולהלחם יחידי בנערים רוסים שהעליבו אותו בגלל יהדותו, כי מהחומש ומסיפורי הנביאים נודע לו, שלפנים לא היו היהודים מהנעלבים ואינם עולבים, והשתוקק להיות באותה ארץ רחוקה, בארץ-ישראל, בה היו היהודים גבורים ואמיצים, ושם יוכל להיות מפקד על צבא עברי, שינקם מאויבי עמו.
ראשית משאלתו ניתנה לו בהיותו בן שמונה עשרה. אז עלו אתו הוריו לארץ-ישראל - לנחלה שרכשו להם ברחובות (כרמי ענבים ושקדים), לבל יגויס בנם החסון לצבא הרוסי, והתערו בחיי המושבה ואביו אף נבחר לועד שלה.
בפי חבריו במושבה נקרא "לאזאר", כי כולם אהבוהו. בשנת תרנ''ח מתו אביו ואמו בשבוע אחד וכל עול המשק נפל על כתפיו של העלם הצעיר, ובגלל "משבר היין", שדלדל לפתע את מקור הכנסות הכרומים נאבק בקשיים על קיומו. אז יצא לאוסטרליה ויסד לו משק שם. השתתף ביסוד מיליציה עממית של צעירי המקום ונבו..
כשפרצה מלחמת-עולם א' גויסו המיליציות לצבא בה לקפיטן. האוסטרלי, וחלק מצבא האימפריה הבריטית, והוא נש לח לחזית גליפולי, הצטיין במעשי גבורה והועלה לדרגת מייג'ור. שם קיבל גדודו את האספקה על-ידי אנשי גדוד נהגי הפרדות של מתנדבי ארץ-ישראל העברית, אך קשרים הדוקים לא נוצרו בינו, - קצין החזית, ובין אנשי שרות ההובלה.
אחרי שנפצע קשה והועבר לבית-חולים באנגליה שמע בעת החלמתו על גדודי מתנדבים יהודים של לונתמנה למפקד הגדוד ה-39 של קלעי המלך (גדוד המתנדבים מאמריקה), הועלה לדרת לט.-קולונל ונשלח עם הגדוד למצרים ואח"כ לארץ-ישראל ופיקד עליו בכיבוש