במשך כל השנים שימש כמורה לפיתוח הקול ובין חניכיו נמנים הקומפוזיטור ידידיה גורוכוב וזמרת בריסית נודעת, גב' גרטנר ועוד.
כן ערך תפילות בימים הנוראים כחזן ראשי באולמי מוגרבי ובית העם בת"א.
ב-1929 התישב בשכונת בורוכוב שליד תל-אביב, נטע פרדס וחילק את זמנו בין עבודת האדמה ובין אמנות הזמרה.
פרופ' בוריס (זלמן דב) שץ
נולד בוורנו (לאטביה), כ"ו כסלו תרכ"ז (1866).
לאביו אליהו (רב) ולאמו יוכבד. קיבל חינוך מסורתי וכללי, חדר, בימ''ד, ובית ספר לציור בוילנה, וארשה, אקדמיה לאומנות בפריס.
היה תלמידו של אנטוקולסקי ונתמך על ידו.
בשנים: 1887-1895 היה מורה לרישום בבי"ס בוארשה.
בזיווג שני נשא לאשה את ד"ר אולגה לבית פבזנר. בשנת 1892 סידר תערוכה באולם התערוכות בפריז שמשכו אליהן את עיני הקהל.
בשנת 1896 גמר את הפסל הידוע "מתתיהו כהן גדול". באותו זמן נתמנה לפרופסור באקדמיה לאמנות בסופיה (בולגריה), ושם פסל ברוב כשרון פרצופים בולגריים, כמו: "מחלל", "בולגרי", "צועני חוטבעצים" ועוד.
בסופיה היה עד שנת 1905, ופסל בחצר המלך פרדיננד, שכבדהו בתואר פרופסור.
ב-1903 היה צייר ממשלת בולגריה בתערוכה העולמית בסן-לואיס. קיבל כמה מדליות ואותות הצטינות בתערוכות עולמיות.
צייר תמונה "מלחמת הנצרות עם האיסלאם על חצי האי הבלקני בעד שחרור מן העריצות התורכית בשנת 1876".
בשבתו בוארשה התקרב אל האקדמאים הציונים והיו לו מהלכים בין העסקנים.
בשנת 1906 עלה לארץ ויסד את בית המדרש לאמנות ולמלאכת אמנות "בצלאל" בירושלים, על שם בצלאל בן-אורי (בונה המשכן במדבר, משבט יהודה). יסד גם בתי מלאכה והנהיג 36 מלאכות-אמנות בכסף ובנחושת, בעץ ובאבן, בשטיחים. פיתח את מלאכת הפיליגרן, שהיתה רווחת בין יהודי תימן שעלו לארץ, עד למדרגה של מלאכה אמנותית שנתפשטה בשוק בשם : "מלאכת בצלאל".
יסד תעשית שטיחים בירושלים ושכונת תימנים בבןשמן למלאכת בית אמנותית. הניח יסוד לאוסף זואולוגי ולאוסף מחצבים של א"י. נלחם לפיתוח אמנות לאומית מיוחדת בא"י. ארגן את בתי המלאכה ושכללם (483 פועלים ואמנים). 475 יצירות לפי הקטלוג.
אבי האמנות היהודית החדשה בארץ-ישראל.
בפסליו חיפש את הקשר שבין הרישום והפיסול. בסוף ימיו עסק גם בציור.
תבליטים : "ברכת הנרות", "בעל תשובה", חלקי מכל עמלי", "ליל תשעה באב ליד הכותל", "השדכן" "הבדלה", "רב המברך ילד" ועוד.
פורטרטים של: הרצל, נורדאו, דוד וולפסון, אנטוקולסקי, אנטון רובינשטיין, פאסטור ועוד.
"קול קורא במדבר : מתתיהו, יהודית, ירמיהו, ישעיהו, דוד, דבורה.
"למה שחטתם את בני ?" - "ירושלים הבנויה" (ספור דמיוני ארצישראלי: עברית ואידיש), "אפוריזמים" בעניני אמנות.
רבים מהאומנים המפורסמים שבארץ וכן בחוץ-לארץ, הנם מתלמידיו.
"בצלאל" בית ספר לאמנות, נתקיים עד 1915 ע"י חברה בראשותו של פרופ' אוטו וארבורג. מאחר מלח מת העולם הראשונה (1917) עד 1926 ע"י ההסתדרות הציונית. אחר כך נסגרו בתי המלאכה ונמסרו לידי פרטים. בשנת 1928 נתמך ביה"ס ע"י "בני-ציון'' באמריקה. בשנת 1929 נסגר ביה"ס (אחרי שמצבו החומרי היה בכל רע) והוא הלך לאמריקה למצוא תמיכה, ולא חזר משם (נפטר ב-1932).
ורק בשנת 1935 נפתח מחדש בשם "בצלאל החדש" על ידי יוסף בודקו - מנהלו.
פעל הרבה להפצת המלאכה בשדרות העניות, ארגן קבוצת חוצבים וסתתים ראשונה בירושלים, ממייסדי "בית-העם" בירושלים, "הבמה העברית", אגודת תכנית בא"י, החברה העברית לחקירת א"י ועתיקותיה.
בימי המלחמה העולמית הראשונה נאסר עם דוד ילין וכו' והורחקו לדמשק ומשם חזר לטבריה. "ועד ההגירה" הקציב לו אי-אלה עשרות פרנקים לחדש, סבל רעב, ושם החל לכתוב את ספרו "ירושלים הבנויה". בימי המלחמה העולמית הראשונה לפני שנדד לטבריה ביקר המפקד ג'אמל פשה ב"בצלאל". הוא ראה את תמונתו של הד"ר הרצל ואמר: זה הנביא שלכם. על זה ענה לו שץ : שמיום חתום הנבואה אין לישראל