Volume 5

Page 2342

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

להחזיק מעמד, ואז החליטה שרה להקריב את הקרבן הגדול ביותר - את חייה - כדי לחזק רוחות כושלים ולשים קץ לעינויים. בשמעה שמפקד פלוגת הצבא אומר להעביר את כולם לנצרת ומשם לבית-הדין הצבאי בדמשק, ביקשה וקיבלה רשות ללכת הביתה בליווי משמר מזוין כדי להתרחץ ולהחליף את בגדיה. בחדר הרחצה כתבה הוראות לאחד מאנשי המקום בדבר התשלומים לעובדי התחנה ולמשפחות הנאסרים, ואחר ירתה באקדוחה הקטן, שהחזיקה בסתר, לתוך פיה. היריה פגעה בעמוד השדרה, אך לא המיתה אותה מיד. ושוב סבלה יסורים נוראים במשך שלשת ימים, ושוב ניסו החוקרים להוציא ידיעות מפיה. כעת כבר הודתה, שחפרה במו ידיה את קברה של הממלכה הפושעת, שהשמידה את הארמנים באכזריות, וניבאה להם את הסוף הקרוב של שלטונם בארץ, אך ידיעות ממשיות על עצם הפעולות, שתוכלנה להועיל לצבא הטורקי, לא מסרה להם. רק באחת השתדלה לשכנע אותם, שאביה הזקן אינו שותף למעשיה...

כל מאמצי הרופא והאחיות הגרמניות שהביא הצבא מחיפה לא הועילו להציל את חייה (לצרכי המשך החקירה והמשפט הצבאי), וביום כ"ג תשרי תרע"ח (9.10.1917), בשעה 8 בבוקר יצאה נשמתה.

מאז נערכת מדי שנה בשנה עליה על קברה בקהל רב ומעלים את זכרה ואת זכר פעלה, גבורתה וקרבנה למען העם והמולדת.

המשורר יעקב כהן חיבר חוברת "מגלת אבשלום ושרה" (הוצאת מסדה", תש"ה).

"שרה : שלהבת נילי" מאת חיל פשוט (אלכסנדר אהרנסון, (הוצאת "אחיאסף", ירושלים, תש"ג).

ב"משפחת האדמה", ספר שני, עמוד 82, של משה סמילנסקי (הוצאת עם עובד, ת"א תש"ד). ובעוד ספרים שונים.

בקרוב יופיע היומן שלה.

אהרן פדרמן

נולד בפינסק (רוסיה הלבנה), ד' תמוז תרל"ו (1876).

לאביו ר' אברהם (סופר סתם, ראה כרך א' עמוד 465) ולאמו מרים בת יונה ספקטור (ממשפחת הרב הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור, רבה של קובנה).

בן 9 חדשים היה כשהוריו עלו לארץ והשתקעו בירושלים.

קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה, בישיבת "עץ חיים", ובגיל 18 החל בעבודה.

היה פעיל בעבודה צבורית.

בשנת תרנ''ג נשא לאשה את חנה רייזיל בת ר' יהושע קוסבסקי מוולקוביסק (נפטרה בתל-אביב כ"ח אדר תש"ט - 29.3.49), אחת הנשים הצדקניות בעיר. הגישה עזרה לנצרכים רבים בסתר והפכה את ביתה להכנסת אורחים ממש.

בשנת תרע"ב עבר מירושלים ליפו.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עזב את הארץ ונסע למצרים ומשם לארגנטינה. חזר אחר הכיבוש.

בשנת ת"ש נבחר לגבאי בית-הכנסת "בית-אל" ברחוב

פרישמן בת"א והשתתף בהקמת הבנין.

פעיל במוסדות חרדים וצדקה שונים.

צאצאיו: משה מיכאל, לאה אשת יהודה חצרוני.

אסתר פומרנץ

נולדה במרס 1878 (תרל"ח), באחוזה דמארו ע"י בריסק (רוסיה) לאביה יעקב דב (ת"ח ועשיר, מצאצאי

בעל "פנים מאירות ) ולאמה צביה דבורה בת אליהו הלרשטיין (מצאצאי תוספות יו''ט ו"ראש יוסף"). אחותה חיה נישאה לרבה של פוניביזש, ר' יצחק פוניביזשר.

בשנת תרס"א (1901) נישאה לאשר פומרנץ (ראה בכרך זה, בעמוד 2301).

בימי הכיבוש הגרמני בפרוזשאני 1915-1919 עמדה בראש הועד לעזרת הפליטים, ניהלה את בית החולים היהודי ואת אגודת הנשים.

בורשה עמדה בראש בתי התמחוי לפליטי אוקראינה. עלתה עם בעלה ארצה בשנת תרפ"ה.

בימי הפרעות תרפ"ט היתה ממיסדות השותפות "הירקן" להחדרת התוצרת החקלאית העברית.

היתה חברה במשמר האזרחי בתל-אביב.

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2342). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2342