Volume 5

Page 2365

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

יוסף אלחדף

נולד בראשון לציון, א' טבת תרמ"ט (1889), לאביו האגרונום נסים בכור אלחדף , יליד רודוס, ממשפחה אצילה מיוצאי ספרד, מפקח על עבודות הנטיעה במושבות הבארון רוטשילד ולאמו חנה . (ראה בכרך א', עמוד 133).

למד ב"חדר", בביה"ס של חברת כי"ח, וכשגמר את ביה"ס בהצטיינות נשלח על חשבון החברה להשתלם בסמינר למורים שלה אשר בפאריס. כשגמר נשלח מטעם החברה כמורה לצרפתית בביה"ס שלה בדמשק, ואח"כ הועבר לאלכסנדריה של מצרים לבתי-הספר של כי''ח ושל הקהלה היהודית. היה פעיל בעסקנות ובתעמולה למען הציונות בראשיתה ובחיים התרבותיים והחברתיים של העדה היהודית.

השתתף בעריכת. LA REVUE JUIVE שהופיע אז באלכסנדריה וכתב בו מאמרים על מצבה הירוד של ההתישבות בארץ. שעברה אז לידי חברת יק"א. ב-1913 עזב את ההוראה ועבד בפקיד בקאהיר. התמסר לעבודה ארגונית של צבור הפקידים הבינלאומי

ויחד עם אבא גרוס מארץ-ישראל ועם שני צרפתים

הוציאו את העתון L'UNION עתונם המעמדי של הפקידים להגנה על עניניהם. העבודה הבינלאומית לא סיפקה אותו והוא חזר לפעילות צבורית יהודית. יצר עם כמה חברים את אגוד חניכי מוסדות אליאנס והכניס בו השפעה ארצישראלית. נכנס ללשכת בני ברית ונבחר למזכירה.

במלחמת העולם הראשונה התמסר לפעולות לעזרת המגורשים והפליטים מארץ-ישראל ומטעם הלשכה יסד בשבילם שיעורי-ערב לצרפתית, כדי להכשירם לעבוד ולהסתדר זמנית בסביבה הזרה. גם לאהרן אהרנסון הגיש עזרה בפעולותיו בעניני "נילי" באלכסנדריה.

באותו זמן השתתף עם שמואל השמשוני ז"ל ועם מנשה פולאק (אח"כ מהנהלת ביהח"ר למלט "נשר") בעריכת השבועון הציוני הראשון שיסדו בקאהיר (בצרפתית) בשם LA RENAISSANCE JUIVE מעל דפי עתון זה נלחמו בשאננות הגלותית של נכבדי העדה היהודית במצרים וחוללו בהם מהפכה רוחנית בכיוון של

אהדה -והבנה לשאיפות הציוניות, ובכך הכריחו את דעת הקהל להתחשב בהם ובדעותיהם. את הנייר להדפסת העתון קיבלו מאת אברהם קומרוב , שהיה מנהל בית-מסחר הולנדי, ואת ההדפסה קיבלו מאת יהודי טוב אחר, שלא הקפיד ביותר על הדיוק בכמותו ובזמנו של התשלום... בעתון זה זכו לקדם בברכה את פרסום הצהרת בלפור ולעורר את יהודי מצרים לפעילות ציונית מוגברת, לניצול האפשרות הנרחבה שנפתחה בפניה, וכן באו במגע עם ועד הצירים, שבא אז בראשותו של הד"ר וייצמן להקים את "הבית הלאומי" ונסע ארצה דרך מצרים.

רצה לבוא ארצה, אך בהשתדלות "נכבדים" יהודים, מקורבים לשלטון הצבאי, ששנאו אותו בגלל תעמולתו נגד התגברותם לציונות, סירב השלטון הצבאי הבריטי לתת לו רשיון לחזור לארץ מולדתו. -רק בהשתדלותו הנמרצת של הקונסול הצרפתי קיבל בקושי רשיון לבוא ארצה לביקור, לחודש ימים. ב-1919 יצא לצרפת, וב1922 חזר ארצה לפקוד את נחלת אביו ביסוד המעלה. באחוזה המוזנחת שבמושבה המוזנחת לא מצא מחיה. ניסה למצוא לו משרה בחיפה ובתל-אביב, ומשלא הצליח חזר אל הנחלה והשקיע בה מרץ כדי לשכללה. ב-1928 התקין משאבה וצנורות להעלאת מים מאגם סומכי להשקאת האדמה ואף הצליח במטעי בננות. באו מהומות תרפ''ט והרסו את כל עמלו.

נשא לאשה את יהודית בת דב שפירא.

מחוסר מחיה למשפחתו הוכרח שוב לצאת מצרימה וקיבל באלכסנדריה משרה בתור מנהל העזרה הסוציאלית של הקהלה, נלחם בסדרים הגרועים ושכלל את העבודה, השתתף בפעילות אף בעבודה הציונית והגיש עזרה חמרית למעפילים, שעברו דרך אלכסנדריה. בעבודתו הלאומית קיבל עזרה רבה מאת הרב הראשי פרופ' דוד פראטו . כתב ברוח הציונות בעתוני היהודים בצרפתית, שהופיעו במצרים CAHIERS JUIFS וכמזכיר המערכת של הירחון שיסד הרב פראטו בשם L'Aurore , La Voix Juive (לתרבות ישראלית ולחיזוק ההכרה היהודית של הקוראים על-ידי ציון חלק היהודים בבנין התרבות העולמית) הטביע חותם ציוני על הירחון ונתן בו מקום רב לנעשה בבנין הארץ.

אולם העבודה בגולה למען הארץ לא נתנה לו סיפוק וב-1934 חזר ארצה ואחרי נסיונות להסתדר בעיר חזר אל נחלתו ביסוד המעלה, עובד את האדמה ומשתתף בפעילות להחיאת המושבה והסביבה.

נפטר ביסוד המעלה, כ', אייר תש"ט (19.5.49).

בנותיו: פרחיה אשת הרדי. חרמונה.

ליאו כהן

נולד גורקוב (גרמניה) בשנת תרנ"ד (3.8.1894).

לאביו אברהם (סוחר) ולאמו רוזה בת שלמה שחבסקי .

קיבל חינוך בגמנסיה, אוניברסיטאות בברלין ובמינכן (משפטים וכלכלה).

APA citation

Tidhar, D. (1952). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 5, p. 2365). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/5/2365