טוריון "שולמית" (על שמה) בתל-אביב, בהנהלת משה הופנקו . נפטרה בירושלים, ד' חשון תרע''ג-15.10.1912) ובזיווג שני נשא בח' סיון תרע"ח לאשה את חנה בת מרדכי בן הלל הכהן (ראה כרך ג', עמוד 1114).
ב-1914 שלח את דוד תדהר , הצעיר ב"קבוצה היפואית" (ה"הגנה" ביסודה) עם מכתב למאיר רוטברג (ראה כרך ד', עמוד 1748) בירושלים, למסור לו את הנשק שהועבר מקלנדיה לירושלים עבור ה"הגנה" בתל-אביביפו (ראה פרטים בכרך א' ב"ספר ההגנה").
באב תרע"ד (1914) נבחר ב"ועד להקלת המשבר" שנוסד עפ"י יזמתו של מאיר דיזנגוף בתל-אביב. בכ"ד אלול תרע"ד חתם יחד עם ד''ר חיים חיסין וזיגפריד הופין על מכתב לה' הנרי מורגנטוי , ציר ארצות הברית בקושטא, שישתדל באמריקה לטובת הישוב בהשגת כספים וכו'. אליהם הצטרפו אהרן אהרנסון ואפרים כהן והם קבעו את סדורי התמיכה והעזרה האמריקאית. עמד בקשרים עם מר ליכטהיים בקושטא בדבר הקלות לנתינים העותומנים החדשים (שהתעתמנו בא"י) שנקראו לצבא התורכי.
הוזמן לג'מאל פחה לירושלים בקשר עם הפעולה הציונית של "המשרד הארצישראלי". הסביר כי המשרד עוסק בתמיכה למשקים חקלאיים, בחלוקת צדקה לעניים ולמוסדות חסד, העברת כספים מחו"ל לטובת הקרובים בארץ ובתמיכה לבתי הספר היהודיים. הסכים, שד"ר טהון יקבל את הנתינות העותומנית וינהל את התפקידים האלה והוא יעסוק במחקריו בכלכלה... נתבקש לעזוב את יפו-תל-אביב ולגור בירושלים. לרגלי נתינותו הגרמנית "התנהגו" עמו בכבוד...
בי"ז כסלו תרע"ו יצא מירושלים לדמשק, לבירות ולארם צובא (עירק), לאסוף שם חומר לחקירותיו על דבר "הכלכלה הלאומית של המדינה"...
מפקד יפו דרש את ד''ר רופין להתיצב בפני משפט, שבו מאשימים אותו, ד"ר טהון ואוליצקי (אוליצור, מזכיר המשרד הא''י), רדלר-פלדמן (ר' בנימין) ובלומנ פלד על חטא שחטאו במכירת בולים ציוניים (הקטיגור הראשי הציל את המצב, באומרו, שאין בולים ציוניים בולים של דואר, אפשר להאשימם בקיבוץ כסף לדבר שלא נתקבל על זה רשיון) וכן שהוא מקבל ששים אלף פרנק לשנה מאת יהודי יפו ומיהודי אמריקה וממשיך בעסקי הבנק (אפ"ק) הסגור מטעם הממשלה (אפ"ק נחשב לבנק אוייב - אנגלי). ד"ר רופין פנה במכתב פרטי אל ג'מאל פחה, והתאונן לפניו על אשר אינם נותנים לו לשבת במנוחה ולעבוד את עבודתו המדעית, שהוא עסוק בה בידיעתו ובהסכמתו. ואז שלח ג'מאל פחה פקודה להוציא את כל הענין הזה מידי משפט הצבא ולמסור אותו לידי הפחה האזרחי בירושלים.
בד' ניסן תרע"ו הוזמן ע"י ג'מאל פחה לדמשק להשתתף במועצה שמשתתפים בה פקידים גבוהים ומחכמי הכלכלה, לדון איך לסדר את יבול השנה הבאה.
בכ"ו ניסן תרע"ו חזר לירושלים, בכדי לגמור את ספרו על דבר מצב הכלכלה בסוריה וא"י והכינו תרגום בצרפתית עבור ג'מאל פחה. בכ"ח אלול תרע"ו החזיר לו ג'מאל פחה את כתבהיד והודיע לו, שהחליט עוד בשנה שעברה להוציאו מהארץ, והפקודה נשארת בתוקפה. התברר, שג'מאל פחה נוכח, מתוך כתב-היד, שד"ר רופין חושב את ישוב היהודים בא"י לגורם כלכלי חשוב מאד, ובכן הלא הוא ציוני, וכל ציונות אסורה, ולכן עליו לעזוב את הארץ ולא לשוב אליה. והוא נסע לקושטא. שם עזר לתלמידי הגמנסיה שנשלחו לבית הספר לקצינים, ארגן שם בעזרת מורגנטוי , ציר ארצות הברית, את פעולת הסיוע האמריקאי לא"י דרך דמשק.
ב-1919 חזר לארץ.
חבר ועד הצירים וההנהלה הציונית עד 1927 ומנהל מחלקת ההתיישבות עד 1924.
הניח את היסוד הכספי לבנק הפועלים ושימש גוברנור מטעם ההנהלה הציונית.
ניהל את התיישבות עמק יזרעאל, סייע ליסוד הבנק האפותיקאי.
משנת 1926 מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטה העב רית בירושלים.
בשנת 1927 ממיסדי "ברית שלום''.
בשנות 1929-31 חבר ההנהלה הציונית ומנהל מחלקת ההתישבות החקלאית. ב-1930 בא כח הסוכנות במו"מ הרשמי עם ממשלת בריטניה (אחר פרעות אב תרפ''ט).
בשנות 1933-35 חבר ויו"ר הנהלת הסוכנות בירושלים. ראש המכון לחקר כלכלי (מ-1935) והמחלקה להתישבות עולי גרמניה (מ-1933) של הסוכנות.
ביקר בזמנים שונים בארצות אירופה, אמריקה הצפונית והדרומית, רוסיה הסוביטית ועוד, לצרכי עבודתו המדעית לחקר הסוציולוגיה היהודית.
הרצה כמעט בכל הקונגרסים מן ה-9 ואילך.
כתב מאמרים רבים - מדעיים ופוליטיים בעברית וגרמנית.
ספריו בגרמנית: "דארויניזם ומדע החברה" (1903, זכה בפרס), "היהודים ברומניה" (1908, ברלין), "היהודים בזמן הזה" (1904, 1911, 1920 - תורגם לעברית