Volume 6

Page 2624

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

סביבות ארכאנגילסק, ושם הפך ל"איוואן ליאופולדוביץ בדר , חוטב-עצים ביערות-עד, הלשין אחד המגורשים יחד אתו - יהודי, שהוא בדר , היה תובע כללי שהופיע במשפטים נגד הקומוניסטים בפולין. מיד הורע היחס אליו, ונאלץ ללכת למקום עבודתו שביער - שמונה קילומטרים כל יום ברגל, הלוך וחזור, בקור של 40 מעלות צלסיוס. אילמלא פנתה רעיתו לכמה פליטים קומוניסטיים בלבוב שעלו בינתיים לגדולה בשלטון ובקשה מהם להעיד בכתב שבעלה למד עליהם (בתור עורך דין) זכות ולא הופיע כקטיגור נגדם. העדויות, בצירוף חותמות רשמיות, שהיו נלהבות בניסוחן, עשו את שלהן, והמשטר החמור במחנה העבודה הוקל במקצת. הותר לו להחזיק פרה וגן ירק ולאור מנורת השמן יכול היה לקרוא וללמוד את לנין ואת סטלין, וגם לקרוא להנאתו הפרטית את פושקין ואת טורגינייב במקורם הרוסי.

בהיותו כסטודנט צעיר בגימנסיה, בונדאי נלהב, אמרו עליו ראשי המפלגה "כאן גדל והולך גרוסר שני" (גרוסר - אחד ממיסדי ה"בונד" בפולין). כיצד חדל להיות בונדאי ? - ענה: קראתי יותר מדי את קרל מרכס"... באוניברסיטה ניבאו לו גדולות ונצורות בתנאי -שימיר את דתו. פעם, כאשר היה כבר עורך דין ידוע ונחל את אחד מנצחונותיו הגדולים באולם בית הדין, הופיע בבית אביו - עורך דין אף הוא, מראשוני הציונים בקראקוב שפנה עורף לציונות - נשיא בית הדין הצבאי בעיר, קצין בדרגת אלוף, שבא בשליחות יחידה במינה: הארכיהגמון הנסיך סאפייהא מבקש למסור באמצעותו, כי מובטחת לו, לד"ר יאן בדר , קתידרה באוניברסיטה, אם יקבל את הדת הקאתולית... ובמקום השמד באה הפעולה הנלהבת - במחנה ז'בוטינסקי...

בהיותו עורך שבועון רביזיוניסטי (טריבונה נראדובה) בשפה הפולנית בקראקוב, היה מסוגל להתיישב בלילה ולהכתיב את המאמר הראשי - ישר למכונת הסידור...

בדצמבר 1943 עלה לארץ. לא ידע אף מלה עברית. שלט אז בשפות: יוונית, לאטינית' גרמנית, אנגלית, פולנית ורוסית.

כאשר פרסם את מאמריו ב"המשקיף" בארץ, סבור

היה הקציז קורטיס, מראשי הבולשת הבריטית, כי מאמרים אלו גרועים יותר מ"כדורי העופרת'' שממטירים ה"טירוריסטים" באנשי הצבא והמשטרה הבריטית: "אלה הם המאמרים המורעלים ביותר במזרח התיכון", למרות מה שהמאמרים עברו צנזורה..

ביום 5 לאוגוסט 1947 נעצר ונשלח ללאטרון יחד עם "האישים החשובים ביותר", הוחזק ע"י הבריטים מאחורי גדרי התיל זמן ממושך יותר מכל חבריו' ושוחרר בעתליט רק ב-9.5.48 (חמשה ימים לפני הכרות המדינה).

כשנבחר לכנסת הראשונה (6.2.49) מטעם רשימת "תנועת החרות", ידע כבר לכתוב עברית ולא ידע לנאום בעברית. במחצית השנה הראשונה של הכנסת - גזר על עצמו שתיקה מוחלטת. גיסו - המשורר שלמה סקולסקי (ראה כרך ב', עמוד 1000) שימש לו מורה לתורת הדיקדוק ולתורת הניקוד העברי, ובמשך זמן קצר למד את השפה. והיום הוא מסוגל לקרוא את הרמב''ם (מתנה ממשרד הדתות), וכאיש המשפטים יכול הוא לעמוד על הצד היורידי של ששה סדרי המשנה. יש לו ראש של "עילוי''...

בדר , שהיה כמעט קומוניסט מתחילה, הפך ללאומני קיצוני (מנהיג בתנועת החרות והיה ממנהיגי "אצ''ל"). התחיל בסיעת ה"שמאל" של ה"בונד" בחו''ל וסיים בסיעת "חרות" בכנסת..

נאומיו בכנסת בנויים כך, שגם למתנגדיו במפלגות כדאי להקשיב להם. בדבריו יש משהו מקורי ומאלף בגישה שלו לבעיות שדיבר עליהן, בבקיאות, בניתוח המעמיק, בחריפות מוחו המצוין. הגישה שלו היא הומאנית של אדם בעל לב ובעל מצפון, הסבור שחובה היא להגיש עזרה לכל אדם חלש הנמצא במצוקה. ויש ומתוך גישה זו הוא לפעמים מפמ"י יותר ממפ"ם, כשהוא בא להגן על זכויות האדם העמל במדינה. בכל הופעותיו בכנסת הוא דואג' מה יהיה גורלו של האדם, מאשר מה יהיה גורלו של השלטון.

תודות לגישה ליבראלית והומאנית זו, חדלו אנשי מפ"ם להאמין כי הוא "פאשיסט", מחבבים אותו באופן פרטי אנשי מפא''י, מעריכים אותו הציונים הכלליים, סובלים אותו הקומוניסטים - כי מבחינת הנוהל תמיד הוא בסדר כלפיהם.

כשרונותיו הגדולים ובקיאותו הרבה בעניני חוק, כלכלה וכספים - בולטים יותר בישיבות העניניות השקטות של הוועדות, מאשר במליאת הכנסת. בועדת הכספים הוא האישיות המרכזית ומתחשבים מאד בדעתו.

יש לו ארכיון גדול לעניני סטאטיסטיקה, שהוא אוסף מראשית 1944.

סעדיה יעקב מלכי

לאביו יעקב ולאמו סומבול בת הרב יוסף הכהן. נולד בקהיר (מצרים) בשנת תרנ"ט (1899).

קיבל חינוך מסורתי וכללי' בבתי הספר של הקהלה בקהיר.

התחיל במסחר ועבר לעבוד במערכת "ישראל" (הו

APA citation

Tidhar, D. (1955). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 6, p. 2624). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/6/2624