Volume 6

Page 2633

Previous Go to page Next

Translate this page using Google Translate

תל-אביב בשיתוף המחלקה להנחלת הלשון של מדינת ישראל.

ערך ספר בשם "חיי עבודה" שהופיע בהוצאת ביתהספר מכס פיין וכמו כן ערך את הספר "יזכור" של קהלת לונינץ ואסף את החומר של הספר "בריסק דליטא" המופיע בהוצאת ה"אנציקלופדיה של גלויות".

ד"ר משה זמורה

נולד בקניגסברג (פרוסיה), בשנת תרמ"ח (25.10.1888). לאביו אליעזר (סוחר ועסקן. אביו נמנה על חסידי הבעל שם טוב במדז'בור'ז) ולאמו פנינה (פרל) בת רבי נחמן נתן טרשדינסקי (פרסם מאמרים בשאלת בלשנות מקרא ותלמוד ב"תלפיות" וירחונים עבריים אחרים. בן למשפחת משכילים שישבה באוקריאינה, בביילהצרקוב ליד קיוב).

קבל חנוך בגימנסיה, אוניברסיטאות: קניגסברג (הפרופיסורים: גראנדביץ וליטן ), מינכן ברלין (אצל פרנץ ליסט ומרתין וולך) (משפטים עד 1911), גיסן, האידלברג, פראנקפורט (שפות שמיות; תלמיד קאלה, יוסף הורביץ ובצולד).

למד עברית בעזרת "אגודת דוברי עברית" בשם "עבריה" שנוסדה בקניגסברג, והיו"ר שלה היה יצחק וולקנסקי (פרופ' וולקני מרחובות - כיום). וכן דבר עברית עם אמו.

ב- 1911 קבל תואר ד"ר למשפטים ועורך דין משנת 1922,

מתמחה בבית הדין העליון של פרוסיה ה"קאמרגרוכט".

נשא לאשה את אסתר בת רבי מיכאל הורביץ , (סוחר עצים ידוע. מהציונים הותיקים. נוכח בקונגרס הציוני הראשון. בשנת 1905, בעקבות המהפכה העביר את אשתו ושתי בנותיו לקניגסברג. בתו השניה, היא אשת קורט בלומנפלד ).

בשנת 1912 גויס לצבא הגרמני, גויס לחיל התותחנים. נפצע בפרוץ המלחמה העולמית הראשונה, בחזית הרוסית, שירת ב"גארניזון" בעורף.

משנת 1915 עד 1918 עוזר משפטי בברלין. עובר את הבחינה הממשלתית השניה, רוכש לו את התואר Gerichtsassessr המסגלת הן לעריכת דין והן לכהונת שופט. הוא עובד במשרדו של ה"יוסטיצראט" וויליאם לוונפלד.

בשנת 1919 מציע לו ד"ר פליקס רוזנבליט שהיה אז יו''ר ההסתדרות הציונית בגרמניה (כיום שר המשפטים פנחס רוזן ) לפתוח בברלין את בית הספר העברי הראשון בגרמניה, ולהיות מנהלו. הוא מקבל את ההצעה ברצון.

בנובמבר 1922 עלה לארץ.

ד"ר יוסף לוריה (ראה כרך א', עמוד 273) הציע לו את משרת המנהל של הגמנסיה העברית בירושלים. דחה את ההצעה, מכיוון שאז לא מצא את עצמו מתאים לתפקיד זה. קבל הצעת הממשלה המנדטורית, שהזמינה אותו לשמש מרצה בבית הספר הממשלתי למשפטים בירושלים (משנת 1923 עד 1948).

כל השנים - היה יועץ משפטי של ההסתדרות העובדים הכללית בא"י.

בשנת 1931 נבחר ליו"ר עורכי הדין היהודים בא"י, ובתפקידו זה הופיע לפני ועדת פיל בשנת 1936.

היה חבר הועדה הממשלתית לתחוקת העבודה משנת 1931 וחבר המועצה המשפטית הממשלתית משנת 1933.

נבחר לחבר בית הדין של הקונגרס הציוני ובשנת 1937 נתמנה לנשיא בית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית.

הוא מנגן בפסנתר וביתו בירושלים היה בית ועד למוסיקה.

פרסם בשנת 1911 ספר: "הפרוצדורה האזרחית" (דיסרטאציה). פרסם שני ספרים: "על פרוצידורה אזרחית" ו"על חוק החברות" (בסטנסול, רק עבור שופטים ועורכי דין).

לפי הצעת שר המשפטים פנחס רוזן ולפי המלצת ועדת הועדות, אישרה מועצת הממשלה בישיבתה ביום 23 ליולי 1948 את מנויו כנשיא הראשון של בית הדין העליון במדינת ישראל אחרי הקמת המדינה.

בשנת תשי"ד התפטר מתפקידו החשוב והנעלה - לרגלי בריאות.

בנותיו: מיכל אשת גדעון רוהר (כנר), עדה אשת ד"ר מירבס (רופא בבית החולים בילינסון).

ד"ר יצחק סטרץ

נולד נובוציסקסק (רוסיה) בשנת תרנ"ח (24.8.1898).

לאביו מאיר ולאמו מריה בת מטויי קויטקה פוקרובסקי.

קבל חנוך כללי בגמנסיה, בית ספר צבאי לתותחנות, באוניברסיטה באודיסה ובטורינו (איטליה).

בשנת 1920 היה ממיסדי "החלוץ" באקרמן (רומניה).

שירת בצבא במלחמה העולמית הראשונה, בקרבות בגליציה נפצע 3 פעמים. קבל מסדר גורגיאס הקדוש.

APA citation

Tidhar, D. (1955). Entsiklopedyah le-halutse ha-yishuv u-vonav (Vol. 6, p. 2633). Retrieved from http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/6/2633